נגד מטוסים.

הנה העיצוב היפהפה שלי עלה, התמונה המקורית היא של קריס אורטגה, אמנית ממש מוכשרת לדעתי, ועם זאת- לא מקורית במיוחד.

האובססיה שלי לבנות ובני ים החלה לפני כשנה בעקבות סיוט. סיוט כל כך חי ונוראי שאניזוכרתא וות לפרטי פרטים עד היום. ובסיוט הזה, הפחדים שלי קיבלו צורה של בני ים.

ומאז לא יכלתי להניח להם.

והציור, של קריס אורטגה, לדעתי, מתאר בנות ים בצורה נפלאה. אמנם יש להן קשקשים, אבל עדיין.

באמת, אני חייבת המון תודה לעדן המעצבת. ואני לא אומרת את זה סתם.

אני חושבת שאוסיף אבל קצת תכלת פה ושם, כדי לעדן את כל הירוק הזה.

ובעניין הבריטי, ציטטתי ללין את השיחה שלנו מאותו היום. היא חשבה שהיא משעשעת ושאני לא הוגנת. אני... טוב. אני... אני רציתי להרחיב את האופקים של הרומנטיקנית.

אני פיקח ועדיין געגועים

אתה לא פיקח, אולי פיכח.

אני גם וגם.

אז תזרוק את החברה ותבוא אלי.

אני אוהב אותה..

זה נחמד. ואותי?

אני לא יודע זה שונה.. אני זז לאכול נדבר מאוחר יותר.

אל תיקח קשה לוס.

בחיים לא.

אתה יודע, פעם ראשונה שאתה אומר שאתה אוהב אותה.

חח מה זה אומר?

שאתה חושש שאקנא.

ואת מקנא?

למה שאקנא? הרי אתה כבר מתחתן איתי. לא איתה <: אני שונאת סמיילים.

חח ואותי?

אתה לוקח דברים ברצינות אז אני חייבת להוסיף סמיילים.

חחחח יש לי מלאנתלאפים סמיילים.

הצבע האהוב עלי הוא כחול.

 הגובה שלי שני מטרים. והצבע האהוב עלייך הוא סגול.

 כחול, לא סגול. כל הגוונים של כחול.

כנ"ל.

 אני אוהבת ריח של וניל יותר מאת הטעם והקול שלי הוא מצו סופרן.

נעים מאוד.

אני לא בטוחה מה אתה יודע עלי.

אני לא בטוח מה אנחנו עושים.

צום קל וגמר חתימה טובה.