אני אוהבת כותרות פרובוקטיביות כאלו. אפילו שהן בהחלט לא מדויקות. הייתי במומלצים שלוש פעמים, ואין לי רשימה של זה בצד. רק שתדעו שהתכונה הזו נדירה.
בכל מקרה, אחרי המון טרטרת והקוד שלא פעל, סוף סוף נכנסתי לעולים על מדים והחלטתי לבדוק מה קורה איתי לקראת המפגש עם הקב"ן מחר.
זהו, מחר צה"ל יוותר עלי, או שאני עליו, אבל אני לא בטוחה...
טוב, בואו נעשה את זה מאורגן:
אמרו לי יש לך פטור. תבואי, תראי, תדברי ותקבלי את הפטור, ואז ניקח אותך לשירות לאומי והכל יהיה בסדר. ואני, מתה מפחד, הולכת ללשכת גיוס, מדברת עם דארסי ועם בחורות רנדומליות ומחכה שעות על שעות בתור.
אימות נתונים:
"באיזה כיתה את?"
"טכנית אני י"א, אבל פרשתי מבית ספר."
"את רוצה להתגייס?"
"אני לא בטוחה. כאילו... אני יודעת שמגיע לי פטור כי אני PDD אבל אני כן רוצה לשרת אני פשוט לא בטוחה שהמסגרת הצבאית מתאימה לי."
הבחורה הייתה נורא נחמדה וניסתה להפנות אותי ישר לקב"ן. זה לא הלך. העבירו אותי לבדיקת שתן. עוד חצי שעה מתבזבזת על הבדיקת שתן וראיה. התור הכי מביך בעולם, ואז, אחרי עוד שעתיים של המתנה אמרו לנו הרופאה כבר הלכה הביתה.
אז נעשה גם את הפסיכוטכני פעם אחרת.
העניינים, כמובן, לא הלכו משהו. הגעתי לרופאה, ארבע שעות בתור ואת לא רשומה לפסיכוטכני נשלח לך צו וגם לקב"ן.
אני בחו"ל ושוב לא מגיעה.
אני עושה פסיכוטכני, כבר אין קב"ן היום, נותנים לי צו למחר.
ומחר בבוקר אני צריכה להחליט. את יוצאת מצה"ל או שאת נשארת ?
הנתונים:
קב"א 53. דפ"ר 80. עדיין אין פרופיל.
זה מדהים. זה יוצא מן הכלל. כולם אומרים לי עכשיו הם יעשו לך צרות לצאת. למה לא עשית פסיכוטכני גרוע בכוונה ?
ואני עונה שזה לא באופי שלי. אני חייבת לנסות להצליח.
צה"ל לא רוצה לנפות אותי. זה פשוט... נגד כל מה שציפיתי. צה"ל מאמין בי, כרגע.
האם אני מאמינה בצה"ל?
אני לא יודעת באמת מה לעשות. יש לי חמישים נאומים שונים להגיד לקב"ן, כל אחד מהם נותן דעה אחרת, כל הלבטים.
פרשתי מבית ספר, אני לא מתמודדת טוב עם מסגרות, מצה"ל אי אפשר לקום ולפרוש.
ומצד שני, אני בטוחה שאני יכולה לתרום ולשרת, אני בטוחה שיש לי המון מה להציע ויש כל כך הרבה שאני רוצה לעשות.
אני לא יכולה להתחרט באמצע. זה מחר. תחליטי.
מה אני עושה? מה אני עושה ?