נגד מטוסים.

אני עושה רגשות, ואני זזה. איך כזה דבר סגירת מעגל ואין כזה דבר שנה שנגמרה, כי עוד לא עיכלתי את 2012 ועכשיו כבר 2014.

ו14 תמיד היה המספר החביב עלי באופן כמעט אובסיסיבי.

אז 2013 הייתה שנה שהייתה תפניתית, רק לעבור על הבלוג יכול להראות כמה מאושרת וכמה שבורה הייתי וכמה אני עדיין באותו המצב. כמה אני שורדת, וכמה זה לא מובן מאליו.

אז החלטתי לוותר על השאריות ולוותר על הזעם ולוותר על החינוך. אני תמיד מחפשת חניכים כי אני חושבת שיש לי מה ללמד אבל זה לא באמת נכון, אז אני מפסיקה. אני לוקחת עצה שנתנו לי שהיא להשתחרר בחיים הרומנטים שלי. הייתי רווקה מאושרת ואני יכולה לחזור לשם. אבל גם לא לוותר על שום הזדמנות לאושר.

אני מרגישה שלמדתי. שאני צריכה לעשות, שהשבועות שלי מאוד עמוסים ושלראשונה יש לי לו"ז אמיתי. ולא ידעתי שעשיה יכולה לגרום לי להרגיש כל כך טוב. אני ממשיכה למצוא כוחות ללמצות את החיים. שיניתי את המוטו שלי. 

אני עדיין מתקשה בלהסדיר את המחשבות ועדיין מתקשה להחזיק מעמד מיום ליום, אבל אני מנסה ואני רוצה להמשיך לנסות וזה כבר טוב. 

+דברים שלמדתי:

1. קצת יותר טאקט.

2. קצת פחות הומור.

3. שליטה עצמית.

4. איפה עובר הגבול.