נגד מטוסים.

אני סטיקלייט, תשברו אותי כדי שאוכל לזהור.

אני יודעת שאתם יכולים, תביאו אותי אל הקצה, תגרמו לי להישבר ואז תראו איך אני זוהרת באש קרה וצבעונית;

תגובה כימית שתגרום לכם להיכוות אם תיגעו במה שבפנים.

תכבו את האורות ותדליקו אותי, זה רק דורשת מכה קטנה, לא הרבה מאמץ;

זה בדרך כלל לא מרעיש, זה קל כמו לנשום אחרי טיפוס למגדל הגבוה ביותר, כמו להוריד את התיק מלא האבנים מהגב בחבטה לרצפה בסוף היום. 

אני סטיקלייט, יש בתוכי צבע שרק מחכה לפרוץ.

זה רק ניאון בצבעי בסיס, כחול חשמלי וכתום תמרורים;

כימיקלים, עופרת ותמציות פרחים וקונכיות.

תשברו אותי כדי שהצבע יוכל לנדוף מתוכי, ותהנו מהיופי המאיר;

רק אל תתנו לו לזלוג החוצה, כי היופי תמיד רעיל, הוא ישאיר בכם אודם ועור מקומט וסיפור קצת מביך לחברים.

תעשו בי ניסויים, בצבע ובחומרים, בזרחן ובאבקות, בבסיס ובחומצה;

נסו לגרום לי לפיצוץ ובעירה קפואה בתוך מבחנות ביתיות בחללים פתוחים.

אני סטיקלייט.

נורא התלבטתי אם לפרסם את זה פה או בפייסבוק שלי, לפעמים בא לי להיחשף בפני העולם שלי ולצעוק שזה מה שאני מרגישה.