נגד מטוסים.

אבא קיבל שיחת טלפון מבית החולים בשלוש לפנות בוקר, אמרו לו לבוא מהר. 

אמא אמרה שהוא לא הספיק, או שכמה דקות אחרי שהוא הגיע זה נגמר.

העירו אותי מאוחר יותר, ברבע לשבע במקום בשש. הוא אמר "הערתי אותך מאוחר, את לא הולכת היום לצבא. אמא שלי נפטרה הבוקר."

אני אפילו לא יודעת כמה מהר באו הדמעות. לא חשבתי שהיא תחזיק מעמד כל כך הרבה.

הוא אמר שהיא לא התאוששה מהניתוח ושהלוויה תהיה ברגע שכל המשפחה תגיע, בסביבות אחת וזה הכל.

התקשרתי למפקדת והיא שאלה אותי אם אני רוצה לא לבוא, לא דיברתי על מיוחדת ועל זה שמגיעים לי יומיים. מפקדת נוראית שכמותה.

היו לי תוכניות להיום בערב, אבל לא מתחשק לי לעשות כלום. אני רוצה ללגום אלכהול מתחת למיטה. עראק, כדי לכבד את המסורת. אפילו שאני לא סובלת עראק. 

אני לא רוצה לראות את המשפחה, אני לא רוצה לשמוע את הבכי שלהם. לא רוצה לענות על שאלות.

אני לא רוצה ללכת ללוויה הראשונה שלי.