נגד מטוסים.

אני שונאת את האופי שלי ואת איך שאני מדברת ואת איך שאני חושבת ואיך שאני זזה. ואני לא מצליחה לשלו בזה ולשנות את זה.

אני שונאת את יום הולדתי, אני תמיד בוכה.

היית לי כאח ואני הייתי בשבילך קרש קפיצה. באתי, אהבתי אותך, עזרתי לך, נתתי לך הכל. אמרנו שאנחנו הטריו והייתי נאמנה לך ואתה היית נאמן לי.

ואז הכרת אותו ואותה ופתאום הייתי כלום.

כלבה קטנה ויללנית, רודף אחרי כוח, אני נתתי לך הכל. הכל. העליתי אותך שבעים מדרגות אבל הפוטנציאל שלהם... איך אפשר להתחרות בבעל כוח שחושק בך ? או בפמיניסטית קטנה וביישנית שעומדת בראש ונותנת לך לפקד עליה ? הם יכולים להקפיץ אותך בשבע מאות מדרגות. אז מה אני וע' שווים עכשיו ? מי צריך את החברים הישנים שלך בכלל, נכון ?

אפילו ללוות אותם לאוטובוס אתה לא תעשה.

אין מילים לתאר כמה פגעת בי, כמה אני זועמת.

כן, אני התקדמתי הלאה, והשארתי אנשים מאחור. אבל לא אותך. איך אתה מעז בכלל ? איך אתה מעז להשתמש בי ככה? 

היית כלום בלעדיי. אני נתתי לך כל כך הרבה כלים. יש לך סיכוי בגלל מה ש א נ י לימדתי אותך.

לפעמים אני מרגישה כמו דמות משנה בחיים של כולם.