שבועיים הייתי בבית בגימלים והתחננתי שירשו לי לשוב לבסיס ולעשות את העבודה שלי, כי האחים שלי נהרגים שם בעזה.
כי ע"א נכנס בשבת פעמיים לרצועה, אבל דווקא במחנה העיף אותו פצמ"ר והיה לו המון מזל.
כי את הנגמ"ש של א"פ הוציאו מהרצועה בגלל תקלה בדיוק חמש דקות לפני שהייתה התקלות ששלחה את רוב המחלקה שלו לבית החולים.
כי ערס מקומי, מאלו שראיתי מעשנים בכיכר, בחור הקטנטן בו אני מתגוררת- נטמן באדמה ושמעו את המטחים ואת אמא שלו צורחת עד אלי.
ואז שבתי הבוקר, כשכבר שקט. וחצי שעה גרמה לי להיזכר כמה אני מתעבת את המקום וכמה רע הוא עשה לי.
ושאף אחד לא נותן לי להתעסק גם ככה בשום דבר שמגן על כוחותינו, כי אני לא מתאימה לעבודה מבצעית.
אז הגשתי טופס 55 ושכולם יזדיינו, אני אהיה פקידה ואז אשתחרר. וזה מה שעשיתי היום. וגם בהיתי באוויר וכתבתי קטע קצר ובו לורד מספר מדוע נשים מן השטן, ואישתו עונה לו שהסיפור הזה מוכיח שדווקא הוא השטן.

אני רוצה את הגימלים שלי חזרה.