אנחנו היער;

את החוטים שטוויתי ניתן לקרוע בקלות

ולבנות מגדלים עליהם, כמצע

או להתכסות בם, כמו שמיכה.

לעטות כשריון, או מגן מקולל

וכשם שהייתי רדופה, רדפתי דברים

שלא יכולתי לחוש.

את החוטים שטוויתי ניתן לקרוע בקלות

ואת רוחי לשבור בהינף היד,

וכשם שהלוליין מניף חרבותיו

הנפתי חרבותיי לעברים השונים

בלי לדעת במה אפגע,

ומה קשה תהיה הפציעה.

לדברים שזורקת –

לא מוצאת אני תחליף.