אנחנו היער;

בין האתמול להיום, לאיפה שאני נמצא,

רוחות לא מעיפות הורסות לי את התסרוקת

וכאב לא מלטף לי את האגו.

בין מי שאני למי שלעולם לא אהיה,

אין כעס ואין רגשות קיפוח.

הכנתי טוסט מהלחם העבש

ששוכב על הדלפק כבר שבועות

ואכלתי אותו, הפירורים על הרצפה

מזעיקים את המזיקים להגיע.

אני מתריע, והצעקה לא נשמעת.