אנחנו היער;

אני סופר את הימים עד שהירח יסיים מחזור

כאילו שהראש הכניס את הלב שלי להריון ונולד ילד – דיכאון.

ניסיתי להעביר ערוץ, אפילו שמתי את הטלוויזיה על מיוט,

מה שהתברר – טעות

שהרי השקט חברו הטוב של הבדידות.

מהות –

נכנסתי למן טראנס של עמימות,

פרפרים ללא כנפיים ממלאים את השמיים בעצבות;

באיזו תדירות,

היכן עובר הקו בין מלנכוליה למרירות,

האם אני תוצר של כוונת תחילה או רק של חרמנות,

אומרים שלא נורמלי לקוות למות

אבל כשהשמיים אפורים השמש מרגישה כמו – טעות,

שגיאה במערכת של הלפטופ מובילה לבהירות,

נולדנו מכורים והמנה שלנו היא בריחה מהזהות,

אנחנו מתרגזים מאי שלמות והתרופה המרדימה

שלנו היא פחמימות ריקות ושומנים רווים.

זו מסיבת טבע אחת גדולה וזה הליין של אלוהים,

ובכל סניף נפתח במוח משהו מדהים

דלקה של שוטים, והדאון שלאחר מכן

סותם את הוורידים

ככה שלא מגיע דם למוח שאכול סרטים,

מתי לא נצטרך לשכוח שאנחנו קיימים,

שנוכל לקום בבוקר ולרצות את החיים,

אני לא אדם פסימי –

אלה עובדות שטוחות על דף עייף מקימוטים,

ההרים מתמוטטים ואנחנו נשארים עומדים -

הגוף המגושם שלנו עמיד בפני דברים נופלים.