אנחנו היער;

שתינו קצת חלינו,

החורף הזה משאיר בי טביעות,

צעדים קטנים של דרור בשלג

שעקבותיו נמחו

ונותרה רק ההילה

של פסיעותיו.

קצת קרירוֹת,

אנחנו מלאך צונן של שלג וכפור,

שאריות גרוסות של עצב

שחצבו לי בעור חרכים

עקומים ומרושלים

כמוני וכמוך

וכמו שתינו.  

מתוקים התפוחים ומראם משובב לב,

יפים החיים ומרוממים את הנפש.

תפוחים מבשמים יום באוב.

שדים בבקרים חשוכים,

אושר צרוף בלילות הכתומים,

שכחה, התגלות,

שקיעה.

חמישים מטבעות –

מחיר כה יקר עבור זה שאיבד את הרוב

ולא מצא לו מעט.

השקר, קביים לו.

גופו השמן כבד על רגליו הצרודות.

מה לו בארציות הזאת, בהישארות ב?

רוצים להאמין שסובל הוא מרגעים של עצבות והתפקחות ושקיעה והתוודות,

אך סיפור המעשה על השקר חסר הרגליים, ככה כמו סיפורי מעשה, בדיה הוא.

בדיה, מה? שקר; והשקר, הוא מדדה מ ואל על רגליים צרודות.

וסיפור המעשה, מה? קהל מעריצים לו. אמונים עליו גרועי השקרנים.

שקרן גרוע - מה מזור גדול לו להאמין בסיפור המעשה.