Tell me, we both matter, don't we?

לבבות זכוכית קטנטנים

פזורים על המדרכה,

מסנוורים אותי בצבעי-שמש.

יותר מדי מהם. יותר מדי.

עיניים זוהרות בחושך, מלוות

אותי לאן שלא אלך.

אני זוכר את כולן.

אני זוכר את כולכם.

זרועותיי מסביבך, סביב מותנייך.

אני מביט בעיניך הכחולות.

אתה מחזיק את ידי, נושק לה.

אני תמיד מתגעגע, לכולכם.

ואתה שם רחוק, אני תוהה

האם אתה יודע

כמה אני עדיין מתגעגע, עדיין

אוהב, ודואג, וחושק בך.