לבד. לאף אחד לא באמת אכפת.
"אתה בסדר?" "כן..."
ברור שאני בסדר.
אני סתם יושב בצד ומעשן, כי אף אחד לא מתייחס אליי.
כי אתה עסוק מדיי בלפלרטט.
כי כולם עסוקים במשהו אחר.
כי אף אחד לא שם לב לחתכים הטריים על הידיים.
גשם.
יחד עם הכאב בא גשם חזק.
הסערה היא לא רק בתוכי.
למה לטרוח בכלל?
למה להתאמץ אם הכל ישטף הרחק מכאן עד מחר בבוקר.
רוצה לצרוח.
רוצה לבעוט ולשבור ולבכות.
רוצה שתבינו שזה לא היה על הסכמה,
זה לא היה על מין.
זה היה על אהבה, ועל זה שאתם נכנסים בי, ואז משאירים אותי פגוע.
וכן, אני פוגע חזק כדי להגן על עצמי, כדי לא לצאת מופסד, כדי שגם אם אני לא אנצח בקרב האיגרוף, גם היריב ירגיש כאב.
אולי זה יהיה תיקו.
אבל נראה כאילו אני לא מזיז לכם.
"מה, אתה כזה פייטר?"
לא. ממש לא.
אני מפחד לפגוע.
אני רוצה לשמור עליכם, אבל אני צריך לזכור גם את עצמי.
אז אני נלחם באינסטיקט לאהוב,
ונלחם.
אולי הגיע הזמן לברוח משדה הקרב.
להשאיר הכל מאחור.
אולי אם אני אעזוב אני באמת אעזוב הכל מאחור.
אנתק קשרים.
אתחיל מחדש.
זין על כולכם, טוב?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
