המגן שלי בלשון הוא 78. אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא נורא, אבל בתור ילדה שהויכוח הכי קולח בבית שלה (חוץ מכשנכנסים לפוליטיקה ודעות קדומות) בעת ארוחת הערב, הוא האם סכין הוא זכר או נקבה (it's a boy!!), זהו ציון מביש, עלוב וכואב, שההורים שלי מאוד מאוכזבים ממנו. למרות שהם בחיים לא יגידו את זה. כשבישרתי להם את הבשורה, כל אחד בנפרד השיב לי תשובה כזאת: "את בטוחה? אין איך לשנות? אה... טוב... לא נורא..." אאוץ'?
בכל מקצוע אחר הייתי סובלת בשקט, הייתי אומרת "טוב, אולי מגיע לי", או אם הייתי חושבת שלא מגיע לי, הייתי מתלוננת עד שהדבר היה נפתר (שורש פ.ת.ר, בניין נפעל. I did my homework, Mom). אבל בגלל שבאמת מגיע לי הציון הזה בעקבות השנה הנוראית שהיתה לי עם המקצוע, אני לא אלך ואצעק על המורה, למרות שמבחינת העברית - אני צריכה לקבל יותר מכל אחד שאני מכירה.
החלטתי שמקצוע הלשון בבית הספר לא באמת תורם. במקצוע שנקרא "עברית" או "לשון", הדבר המתבקש הוא ללמוד את הלשון העברית ולא איך לקרוא מילון. המורה, אני חושבת שכשכתוב לי "מארמית: בלהבלהבלה" אני אמורה להבין לבד, בלי הסבר מפורט שלך, בלי טבלאות למיניהן, והשוואות עם מילונים אחרים, שהמילה באה ממילה אחרת בארמית. אבל לעומת זאת, כשאני יודעת לכתוב במבחן שהמילה באה מארמית, זה עדיין לא אומר לי איך אומרים אותה כאשר יש אותה פעמיים, או איך לשלב אותה במשפט. כי את זה לא לומדים. זה לא חשוב.
הדבר הכי נוראי היה, שכשקיבלנו את הציונים, וקיבלתי את ה80 העלוב שלי במתכונת, וחברה טובה שלי קיבלה 90, ושאלתי אותה על מה ירד לה הניקוד, היא אמרה לי "סתם, טעיתי בשני שאלות." שני שאלות. והיא קיבלה יותר ממני! אתם מבינים מה המבחן הזה בודק עכשיו?
תמיד במבחנים, מתכונות ובגרויות בלשון יורד לי על שני דברים - המילון (כי אני לא קולטת את העובדה שאם אני כותבת "האטימולוגיה מצוינת בתחילת הערך בסוגריים מרובעים" אני אשכרה צריכה גם לכתוב את האטימולוגיה עצמה, כאילו, באמת, את כולה. כי הם מפגרים והם לא יכולים לחפש את הסוגריים המרובעים בתחילת הערך, הם צריכים שאני אצטט להם בדיוק מה לחפש), והדעה (כי אין אפשרות לבחור בדעה מעורבת. או שאת מסכימה איתה לחלוטין, או שאת מתנגדת לה - אין אמצע. שחור לבן. ואם אתה באמצע, תחרטט. הבוחנים לא בודקים דעות שלא תואמות לגמרי את המבחן.)
אני באמת חושבת שהמבחן הזה לא מועיל בשום דרך אפשרית לשפה העברית הקלוקלת של הנוער בימינו, שמתבייש לדבר בשפה נכונה בזמן שיחה, גם אם בוגרת לחלוטין. כן, הנוער של ימינו מתבייש לדבר עברית נכונה, פשוט כי זה לא 'איך שכולם מדברים'. פשוט כי אנשים לא קיבלו את החינוך הנכון ע"מ שיוכלו להשמע אפילו מעט אינטיליגנטים. לא יודעת מה איתכם, כשאיתי מדבר מישהו שאומר "אכלתי היום שלוש ירקות", אני באופן מיידי חושבת שהוא לא ה... סכין הכי חד במגירה? (כי סכין זה זכר! אז הוא חד! הא!)
אני לא מתכוונת שעכשיו כל ארץ ישראל תתחיל לדבר בשפה גבוהה או תנ"כית, אין לי שום כוונה שנהפוך למקבילה הישראלית לאצולה הבריטית, אני פשוט רוצה שבתי הספר יתנו בסיס עברי נכון, שבאמת יעזור בחיי היום יום, בכתיבה, בכל דבר שהוא, ולא את הבסיס המיותר שהם נותנים, שהוא לימוד קריאה במילון (באמת הופתעתי שהמילה 'דבש' נמצאת בד'! מי היה חושב על זה?), ניתוח משפטים (כי פשוט כל כך חשוב לי שהמשפט הוא מחובר והקשר הלוגי שלו הוא סיבה ותוצאה. זה בדיוק מה שיעזור לי להבין את המשפט טוב יותר. כשיש בו פתאום שני משפטים. תודה, המורה. עזרת לי מאוד) ואפילו דעה, שהיא לא בדיוק עצמאית. (אגב, החלטתי שככה המדינה מנסה לגרום לנוער של היום לחשוב את מה שהיא רוצה שנחשוב.)
לסיכום, שבו אני תמיד מקבלת את מלוא הנקודות, אני חושבת שהבגרות בלשון היא הדבר הכי לא לשוני שמערכת החינוך יכלה להוציא, והכי לא תורם לעתיד שהתלמידים יכלו לקבל.
לעומת זאת, אני כן חושבת שיש בה כמה דברים חשובים, כמו בניינים וצורנים, שכן תורמים להבנת הנקרא ודיבור נכון.
אבל בעצם אסור לי לכתוב לעומת זאת. יורידו לי על זה ציון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~music