בתור בת 16 טיפוסית היוצאת בקרוב לחופש גדול, יצאתי ביום שישי לחפש עבודה. בעקבות השנה שעברה, בה עשיתי את אותו מסע, ובמהלך החופש עבדתי לא בעבודה אחת - אלא שתיים (!), כמו מלכה, חשבתי שהמשימה לא תהיה קשה במיוחד. אני ילדה אחראית, אם יורשה לי לומר - נראית לא רע, מפגינה ביטחון עצמי, מה כבר יכול להשתבש?
ואז מגיע הקטע של גיל 16. הקטע הזה, שכל החנויות שמות עלייך זין. כי אתה בן 16. וזה לא משנה שיש לך נסיון, וזה לא משנה שאתה יכול להיות העובד הכי משקיען שלהם, וזה לא משנה שאתה יכול להביא הרבה לקוחות - אתה בן 16. דוגמא לעובדה זאת קיבלתי ב4 היממות האחרונות במליון דרכים שונות, אשר כולן בערך מסתכמות כך:
"שלום, אתם מחפשים עובדים?"
"את האמת שכן. מה שמך?"
"ד'"
"בואי, נקבע לך פגישה עם המנהל. רגע, את לומדת?"
"כן, אבל אני יכולה לעבוד אחרי הלימודים"
"באוניברסיטה, כן?"
"לא ממש..."
"מסיימת יב'?"
"לא..."
"יא'...?"
"עולה ליא'"
"אה. טוב. אז בואי תרשמי לי את הפרטים שלך על פתק ונתקשר כבר..."
באמת שאין דבר יותר מאכזב מזה. באמת שהמספר שלי עכשיו נמצא באיזה 40 מקומות שונים, יכול להגיע לידיו של כל אנס סדרתי, שרק מושיט את ידו מעבר לדלפק (או, כיאה לאופן ההתייחסות שלהם אליי, לפח).
כל החברים שלכם שיש להם עבודה עכשיו, והיא מתגמלת, והם נורא מרוצים, ויש להם כסף לנסוע לאילת, ולהנות, ואולי אפילו חו"ל, ואיזה כיף להם?
1. כנראה שזה פרוטקציות
2. אם לא, הם ממש מזליסטים
3. ובנוסף, זונות.
אגב זונות, אולי כדאי שאני אתחיל לעבוד בזנות? חוץ מהסיכון לתאונות עבודה כגון מחלת מין והריון, אין ממש בעיה. אחלה כסף, אני אהנה, אפשר בכל מקום, אין שעות מוגדרות. פשוט יבוא לי לעבוד, אז אני אעבוד, לא משנה איפה אני נמצאת. אני במקרה בבאר שבע? טוב, לעבודה!
טוב, אולי לא.
היום עשו לי קטע מלוכלך. ידיד שלי, שעכשיו עולה ליב', נתן לי את המספר של המעסיק שלו, ואמר לי להתקשר, שרוב הסיכויים שהוא יתן לי עבודה. התקשרתי, הוא אמר לי "תתקשרי עוד יומיים". התקשרתי תוך יומיים, אמר "פגישה יום שלישי בבוקר." באתי יום שלישי בבוקר, חיכיתי חצי שעה עד שהוא הועיל בטובו הרב לפגוש אותי, ואזהוא לגמרי ניפנף אותי. לא משנה כמה ניסיתי לשכנע. באמת שאני יכולה להיות משכנעת כשאני רוצה, אבל אפילו הבנאדם המשכנע ביותר לא יוכל לשכנע מישהו שכבר החליט מראש. אבל למה לעשות לי את כל הדאווינים אם ידעת שאתה לא מתכוון לקחת אותי!?
"את מאוד נאה, כריזמטית, נחושה, בדיוק הטייפ שאני צריך (פה אתם חושבים - טוב, אז תיקח אותי לעבודה יזבל), אבל את עולה ליא', ואני אל יכול לקחת את הסיכון הזה".
מה שכן, הוא הציע לי לחלק פליירים. זיבי אני מחלקת פליירים. אני יכולה למצוא עבודה לא בשכר מינימום עם שעות נורמליות שהיא לא משעממת כמו חלוקת פליירים. חצוף.
אגב, אתמול, בכדי לחגוג את היום הראשון של החופש הגדול (אפשר לקרוא לזה ככה כבר, לא?) הלכתי למסיבת בריכה אחת השוות. ג'קוזי עם אורות, שתיה, סנוקר, בית ענק, חתיכים, ולא עלה לי שקל.
נהנתי מכל רגע והיה לגמרי שווה את הספונטניות המטורפת שבה זה קרה. חברה שלי התקשרה אליי ב21:30:
אני: "הלו?"
חברה שלי: "בובי, מסיבת בריכה חינם. ליד הבית שלי"
אני: "מתי?"
חברה: "עכשיו. אני יוצאת מהבית ב11"
אני: "אהובה, את גרה במרחק 40 דקות נסיעה ממני. טוב, יודעת מה? דקה אני מתקשרת אלייך"
הלכתי, השגתי לי הסעה, התקלחתי, התארגנתי, תוך שעה על השעון הייתי אצלה. היה שווה כל רגע. גם את ה3 שעות שינה שישנתי בלילה לפני שהלכתי לראיון העבודה. אני נהנתי
אני עוד אמצע עבודה. אני מאמינה בזה. יש לי סיכוי!
עד כאן, Music.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~music