אני רוצה טיול אוהבים. מקסים כזה, כמו בסרטים, שהולכים ברחוב, בין כל המאוהבים האחרים, והיונים עפות ברקע, ויש לי פרח בשיער, והוא מחזיק לי את היד, ואנחנו הכי מאושרים בעולם. טיול שבו הויכוח היחידי הוא האם נלך לשבת בפארק או במסעדה, ובסוף, מי ישלם, למרות ששנינו יודעים שהוא ינצח. טיול כזה, שבו אנחנו היחידים בכל העולם, למרות שמסביבנו יש עוד אלפי אנשים, ורעש נוראי של מכוניות. טיול שבו הדבר היחידי שאני אחשוב עליו הוא על זה שיושב לידי. בלי שתיקות מביכות, בלי מריבות, בלי מניעים נסתרים, הכל מושלם.
אבל אני יודעת שגם אם דבר כזה היה מזדמן לי, הייתי הורסת אותו. כי כזאת אני. הוא ינסה להחזיק לי את היד, ואני אסתייג, כי אני לא מחזיקה לאנשים את היד ברחוב - זה מראה כאילו אני שייכת לו, ואני לא שייכת לאף אחד. הוא ינסה לגרום לשיחה לזרום, ואני אפריע, כי אני לא יכולה להתרכז במשהו אחד הרבה זמן, ומיד קופצות לי מחשבות לא קשורות לראש. הוא יהיה הכי מקסים בעולם, ואני אחשוב כל הזמן שהוא עושה את הכל כדי לגרום לי לעשות בשבילו משהו.
ואני עדיין מחכה ליום שבו יהיה לי הטיול המושלם. שאנשים יראו אותי עם מישהו ויעלה להם שיר ג'אז שמח בראש. כזה שיגרום להם לרצות לרקוד, או לפחות לרצות טיול מושלם, כמו שלי.