אתמול, כשהייתי אצל ידיד, אני מקבלת טלפון
"ד', אני חייבת עזרה"
"נוש? מה קרה?"
"תקשיבי, אני מופיעה היום, בדיוק בזמן שבו הייתי אמורה לעשות את היום הראשון שלי בעבודה... ביקשתי מהמנצח להפסיד את ההופעה, אבל הוא אומר שאי אפשר, אז חשבתי שאולי תוכלי להחלי אותי פעם אחת בעבודה ואני אדבר עם המנהלת..."
"בכיף, אהובה! מתי איפה?"
וככה יצא שב3 שעות, בין 19:30 ל22:30, הייתי אמורה לעשות 100 שקל, במקום ללכת לקונצרט משעמם (הייתי אמורה להיות בקונצרט הזה בתור צופה... נראה לי שיסלחו לי). ב17:00 אני הולכת לבדוק אוטובוסים, ולהפתעתי מגלה שהפסדתי את האוטובוס האחרון שיכל לקחת אותי בזמן למקום העבודה. לא ידעתי מה לעשות, אז ניסיתי להתקשר לנוש. היא לא עונה. 4 פעמים התקשרתי. אז התקשרתי לחברות. התחלתי לעשות סטים מטורפים של טלפונים, לכל אחת לספר את הסיפור ולנסות לשכנע אותה להגיע לשם בזמן, ולא לדאוג - הן יקבלו את הכסף.
בסופו של דבר מצאתי מושיעה, שאני מאוהבת בה.
אבל לי לא הייתה עבודה.
ירדתי מהאוטובוס בתחנה 20 דקות מהבית שלי, מתה מעייפות, צמאה כמו צמח במדבר, והתחלתי ללכת הביתה. 5 דקות לפני שהגעתי, עוצרת אותי מישהי
"שלום, את גרה פה קרוב?"
"כן, ממש כאן..."
"את מחפשת עבודה, במקרה?"
"את האמת שכן.."
"מפחדת מכלבים?"
"לא, אפילו אוהבת!"
וככה השגתי עבודה לחופש, במשך שבועיים, שני מטר מהבית שלי, שבה אני צריכה פעמיים ביום לבוא, לטייל עם הכלבה, להאכיל אותה ואת החתולים והדגים וללכת. (עלק ללכת. בטח אני אשאר שם ואנצל את הבית עד תומו. אבל שוש, לא מגלים.)
בנוסף, בקומה מתחת גרה מישהי עם ילד בן 3 וילד בן 10 חודשים, שצריכה בייביסיטרית, וככה קיבלתי גם עבודה שם.
קארמה. פשוט קארמה.
אם לא הייתי מסכימה לחברה שלי לעבודה, וככה מפספסת את הקונצרט, ואז מפספסת את האוטובוס, וככה לוקחת אוטובוס יותר מאוחר, ויורדת בתחנה של הבית שלי, ולא 20 דקות ממנו, ולא שומעת מה שהאישה אמרה, כי הייתי עם אוזניות - לא הייתה לי עבודה.
"היה פשוט כתוב לך על הגב 'אני ילדה אחראית שמחפשת עבודה', אז העולם זימן לך עבודה משום מקום". אמא שלי בן אדם חכם.
עד כאן, Music.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~music