קראתי את הפוסט החשוב שהגיע למומלצים עכשיו, ואני חושבת שיש לי משהו להוסיף שלא הרבה חשבו

עליו.

"כשאני קוראת מאמרים\קטעים בנושא, אני נתקלת בהתרסה מצד 'הנשים המלאות'.

אמירות מכוערות בסגנון 'גברים בעצם לא אוהבים נשים רזות'-

אמירה שגורמת לכל עניין תפיסת הגוף הנשית להשמע כמו סוגייה שתלויה רק בפידבק של גברים."

בואו נחזור להתחלה. למה בעצם תפישת הגוף הנשי באופנה כן תלויה בפידבק הגברי.

מאיפה צצה תופעת הרזון החולני? אני מניחה שרובכם פשוט מאשימים את האופנה, את הטרנד הזה.

אבל חשבתם פעם איך בעצם התופעה הזאת באופנה העילית התחילה? 

אז ככה, אם נסתכל על עולם האופנה, נוכל לראות שרוב מעצבי האופנה הם גברים,

ושהגברים האלה ששולטים בעולם האופנה,גם מעדיפים את המין הגברי.

(חשוב לציין כאן שאין לי שום בעיה עם הקהילה ההומו-לסבית.)

לכן, כשהמעצבים הגברים האלו עיצבו בגדים והלבישו אותם על דוגמניות,

הם חיפשו את הדוגמניות הכי פחות נשיות.

הם לקחו את הנשים ללא החמוקיים, הנשים שהכי דמו לנערים בעצם.

בגלל ההעדפה המינית שלהם, היה להם יותר קל לעבוד עם הדוגמניות האלה, שהשביעו את רצונם. 

ויש לציין, שהדוגמנית היא לא המוצר, אלא הבגד. והדוגמניות הרזות מציגות את הבגד בצורה טובה יותר, כי הן קולב מהלך.

מעצבי האופנה האלה, קובעים את הטרנדים. מעצבי האופנה האלה,

שרצו דוגמניות לא נשיות כדי שיזכירו להם נערים, גרמו בין השאר לתופעה הכלל עולמית של הרזון החולני הזה.

אז בעצם, כשכל הבנות מרעיבות את עצמן, הורגות את הגוף שלהן בספורט,

או נשים מלאות בעלות ערך עצמי פגוע (שלא לצורך),עוקבות אחריי הצווים האופנתיים

שהמעצבים ההומואים הכתיבו! 

הם לא חשבו על נשיות, או על איך נשים יכולות להיראות, אבל בגלל הבחירות שלהם, כולכן מנסות להיראות כמו נערים חסרי פוריות ונשיות.

בפעם הבאה שאתם יוצאות במסע הרעבה עצמית, או כשהביטחון העצמי שלכן נפגע ויורד, אני רוצה שתזכרו מאיפה התופעה הזאת באה.

שאתם לא צריכות לעקוב אחר הרצון שלהם, אלא להוות דוגמא לאישה יפה.

כל אישה היא יפה. לא משנה איך היא נראית. ואין דוגמה נכונה לאישה, אבל שום אישה לא צריכה לסבול בשביל מראה כלשהו.

לאישה יכולים להיות חזה ומותנים ובטן ויירכים!

אז בבקשה תזכרו את זה, תבינו מאיפה זה בא, ותאהבו את עצמכן לא משנה איך הגוף שלכן נראה!