נודדת לבדי

אתה ואני נולדנו תמימי דעים,

בין אותה אדמה לאותם שמים גבוהים,

ועל אף שהיו בינינו כמה הבדלים –

אתה ואני היינו תמימי דעים.

אני לא הכרתי אותך ואתה לא אותי,

חומה גדולה הפרידה בינך לביני,

אבל כשקראו לנו להרוג זה את זה –

אתה ואני היינו תמימי דעים.

עד הסוף היינו תמימי דעים,

אני מן העבר הזה ואתה מן ההוא,

בין אותה אדמה לאותם שמים גבוהים –

אתה ואני היינו תמימי דעים.

הכל כבר היה חתום בינך לביני,

אתה לא קמת ללכת וגם לא אני;

אתה ואני שהיינו עכשיו בחיים

לולא עד הסוף נותרנו תמימי דעים.

• 
  
  מוקדש עם אף לא טיפת הערכה לאותם תמימי הדעים, מישראל ופלשתין.