היום: 26.8 (אתמול)
השעה: 15:45
הלוקיישן: בית משפחתי המאמצת
האירוע: צלצול טלפון. אני עונה.
אני: הלו
אלמוני: שלום, דליה (אחותי, שם בדוי) נמצאת?
אני: היא ישנה כרגע. למסור לה משהו?
אלמוני: אם לא קשה לךְ, תמסרי לה ששלמה התקשר.
אני: אין בעיה. לרשום מספר טלפון?
שלמה: יש לה אותו אבל אל תשכחי למסור לה את ההודעה.
אני: אין בעיה, ביי.
זו לא הפעם הראשונה שאנשים זרים מתייחסים ופונים אלי בלשון נקבה. גם בעבר, בעבודותיי השונות כשהייתי עונה לטלפון, הפונים היו בטוחים שמדובר במזכירתי (מה שנתן לי את האפשרות להתחמק מכל מיני מטרידנים למיניהם).
אף פעם לא תיקנתי את אותם פונים. הרגשתי טוב עם זה ובכלל – נוח לי להשתמש בטשטוש המגדרי הזה בכל מקום שהוא ופעמים רבות אני מרגישה נוח יותר כבחורה. פימייל.
תתייחסו לזה איך שתרצו. כזו אני, כזה אני.
היום: 26.8 השעה: 21:27 הלוקיישן: מונית האירוע: שיחה בין הנהג לביני נהג: לאיפה את צריכה להגיע? אני: לתחנת הרכבת ....... נהג: אז מה? נוסעת לעבודה עכשיו? אני: לא. הולכת לבלות. נהג: וככה את לא פוחדת לצאת לבד בלילה? אני: ממה יש לפחד? נהג: את יודעת איזה טיפוסים מסתובבים היום, אנסים וכל זה...
מרי לנצח / עברי לידר
אני יושבת בבר די לבדי / שותה קצת מדברת הרבה עם עצמי / טלסקופים קטנים מדווחים לי על כל מה שקורה מסביבי
אני ניגשת מהר ולא מהססת / הוא נראה לי חמוד אבל לזה אני לא מתייחסת / מתחילה לדבר אליו בשפה שהוא בטח יבין
הו, איזה עיניים יפות אתה באת לבד? / אני נראית נהדר ויש לי דירה / עם מרפסת, לים /כדאי גם לך לבוא לשם
אז הוא מבין את הרמז וקם / הוא משלם גם בשבילי ויוצאים מהדלת / ויש לו מכונית מפוארת / ואני חושבת שהפעם יש לי מזל
אז מתחילה להרגיש את הדופק / איך הוא ממריץ לי את הדם / ואז בלי שיראה אני לוקחת כדור / לנצח ת'פחד
ובדרך כבר שולחת ידיים למכנסיים שלו / וממששת עולה ויורדת וחם לי בגוף / וגם לו
ובמיטה אני עושה את הכל כמו שצריך / ואחרי שגמר נכנסת לבד למקלחת / איך בוכה שם בשקט כי יודעת שכמו כולם הוא יברח / כשיתעורר לידי בבוקר ויבין באיחור / גם אתמול כמו היום אני בעצם - בחור
אני מרי לנצח, קוראים לי מרי לנצח, צעקתי מרי לנצח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
