נודדת לבדי

כבר למעלה מ-24 שעות שבראש הבלוג מתנוסס לו לוגו משופץ.

הייתי בטוח שמישהו מבין הקוראים שנכנסו ביממה האחרונה (72) ישים לב לדבר אך מתברר שלא כך. אי לכך ובהתאם לזאת - פוסט עדכוני +קרדיטים:

הציור שנבחר על ידי לשמש כלוגו, לקוח מתוך תערוכת ציורים של איילת זוהר. את התערוכה ראיתי לפני כמה שנים בעיר הקודש תל אביב ולמעשה, הייתה זו התערוכה הראשונה בה נכחתי מאז ומעולם (אם לא נקח בחשבון תערוכת צילומים של הרבי מליובאוויטש).

שם התערוכה היה 'היהודי הנודד' והפרשנות שניתנה למניפות היפניות, כסוג של נדודים, הלוך ושוב (כמעט כמו 'וישר' על חלון מכונית) הרשימה אותי מאוד.

כשנתתי לבלוג את שמו, נזכרתי באותה תערוכה ואיכשהו, הצלחתי למצוא את התמונה שבכותרת (מתוך סיקור שהיה על התערוכה ב'מעריב'. חיפשתי עכשיו את הלינק כדי לתת לכם לקרוא אך לא מצאתי אותו).

בחודשיים האחרונים, הרהרתי באפשרות לרענן קמעא את עיצוב הבלוג. התחלתי בשינוי קל של צבע הרקע לפוסטים (תודה לרונן על הייעוץ והתמיכה הנפשית) אך את הלוגו לא רציתי להחליף. הוא די מסמל, לפחות עבורי, את הבלוג ובכלל - את חיי כפי שהם מתנהלים בשנים האחרונות. כברירת מחדל, שיפצתי אותו קלות (שוב, לא אני אלא רונן. אני לא מספיק מוכשר כדי לעשות זאת. בסך הכל ישבתי בצד ואמרתי "כן", "לא", "מגניב", "אפשר להגדיל את האותיות?") - להלן התוצאה הסופית: