50 ימים (לערך) שהיתי בטבעון וביום חמישי, שוב העמסתי את מטלטלי על גבי ויצאתי לדרך.

לא שמתי לב כי הקיטבג האימתני שהספיק לי בבואי לטבעון, כבר קטן מלהכיל את הרכוש הרב שצברתי והעברתי במרוצת ה-כמעט-חודשיים ולפיכך נאלצתי להוסיף עליו תיק נוסף ושתי שקיות גדולות שהוצפו במסמכים וספרים שונים ומשונים.

איש אחד יצא לדרך בִּים בַּם בּוֹם. רגליים, אוטובוסים ומוניות הם כלי התחבורה שלי וכשאני נושא על גבי כ-40 קילו, תמיד יהיה מי שישאל, יתעניין וינסה להבין מדוע אני מסתובב כצב הגורר את ביתו עמו. זו גם ההזדמנות להתחפש ולייצג במשך כמה שעות של נדודים, אדם חדש, אדם יציר דמיוני. אדם שאולי הייתי רוצה להיות.

1)     חזרתי מטיול של חודשיים במזרח.

2)     היעד הסופי שלי הוא בית הוריי הנפלאים שלי, הורים אותם הייתי מאחל לכל אחד, אצלם אני מתכוון לשהות בסוף השבוע.

3)     אני מתגעגע לאוכל של אמא.

4)     בדרך קפצתי לבקר חבר בצפון.

5)     בדרך (2) אני קופץ לבילוי בתל אביב.

6)     את הטיול מימנו עבורי ההורים המהממים שלי. שוב – אני מאחל הורים כאלו לכל אדם.

7)     אני רוצה לנסוע שוב לאנשהו. יש לכם (נהג מונית, שכן לאוטובוס) המלצה?

אין לי מושג למה עשיתי את זה. היה לי כיף להתחפש במשך כל אותן שעות (יציאה מטבעון ביום חמישי, 17:00 והגעה לבית ההורים המאמצים למחרת ב-08:30) נדודים, נהניתי להשתעשע ולפתח את סיפור החיים שלי למקומות שונים. תאמינו לי, אחלה של סיפור חיים היה לי באותן שעות. גדלתי עם כפית יהלומים בפה ואני האדם הכי בר מזל שבעולם.

כשהגעתי עם המונית לבית הוריי המאמצים, יצאה אימי החוצה כדי לקבל אותי ונהג המונית צעק לה מהחלון: "נו, איך החזרתי לך את הילד אחרי חודשיים…?". אני לא בטוח שהיא הבינה מה הוא רוצה ממנה.

ועכשיו, מה עכשיו? מסמרים ונוצות. אז זהו זה, תמו להם הבחירות. במבט לאחור, ממש לא נכשלתי. אמנם לא עמדתי בציפיות של עצמי אך מתברר שהציפיות שלי מעצמי היו גבוהות מידי ושבבדיקה אובייקטיבית אף עליתי על הציפיות. אם נסתכל על אחוזי המצביעים אפילו נראה שניצחתי בשלוש התערבויות וכעת חייב לי מישהו 100 ₪, מישהי אחרת חייבת לי ספר ואדם שלישי, מכין את פרצופו לקראת עוגת הקצפת שתלטף לו את הפנים.

…ועכשיו, שוב קורות חיים, שוב חיפוש, שוב התחלות חדשות. איפה? מתי? כמה? איך?

עדכונים בקרוב…

טוב שההגה בידיים של אגד? היום: היום. השעה: עשר וחצי בבוקר. קו 274 של אגד יוצא את התחנה המרכזית בנס ציונה בדרכו לתל אביב. חמש דקות לאחר היציאה עולה מאבטח מטעם אגד לאוטובוס ומגלה מעל אחד המושבים שקית אדומה ברוחב של 10 ס"מ. בין נוסעי האוטובוס לא נמצא לשקית דורש והמאבטח מחליט להציל את העולם. "עצור!", הוא צועק לנהג. הנהג האומלל מנסה להתווכח: "זו שקית קטנה, מה כבר יכול להיות בתוכה? תן לי לבדוק אותה". אך המאבטח בשלו ובמערך הכוחות, הנהג חייב להישמע להוראותיו.

"להתרחק עד אחרי הרמזור" שואג המאבטח ומנסה להרחיק את הנוסעים הזועמים מרחק של למעלה מ-300 מטרים אך בה בעת, מאפשר לאוטובוסים העוברים לעצור בתחנה, צמוד לאוטובוס הנושא את המטען החשוד. חצי שעה חלפה וכבר חשבתי לומר שהשקית שלי כדי להיפטר מהסופר-מן הטורדני אך בדיוק חלף לו אוטובוס נוסף, טיפסתי עליו ומיהרתי להתרחק לפני הפיצוץ המבוקר.

מסר למנוי שכתובת המייל שלו מתחיל ב-noaet: תיבת המייל שלך מלאה עד אפס מקום. העדכון אלייך לא הגיע...