נודדת לבדי

בשנים הראשונות ניכר היה היסוס בקרב החסידים בשאלת מנהיגותו של הרבי החדש. החסידים הזקנים התקשו לקבל את מרותו של הצעיר החייכן והאנרגטי, המעונב והמודרני שהחל כובש את החסידות וחלקם עוד ציפו מהרש"ג שינהיג אותם, אך משעמד הרש"ג בסירובו, נותר מנחם מענדל מנהיגה היחיד של חסידות חב"ד וכולם הסתופפו בצִלו של מי שעד לא מכבר עבד כמהנדס בצי האמריקאי.

מיום בו קיבל על עצמו את עול המנהיגות, קשר עצמו מנחם מענדל לחסידיו בקשר שלא ינותק. הוא השיא עצות, העניק ברכות ובענווה של ממש נתן את התחושה שמלוא זמנו מוקדש לחסידים. למאות המכתבים שנשלחו אליו מידי יום ענה תמיד בעצמו תוך שהוא מציין בסיום כל מכתב – "אזכיר על הציון"*.

בשנה הראשונה להנהגתו. חייכן ואנרגטי, מעונב ומודרני

עובדת היותו אדם משכיל ומודרני, תרמה להבנתו את המדיה החדשה וכך היה לראשון בעולם החרדי שידע לתרגם את הטכנולוגיות המתפתחות לצרכיו. שידורים חיים של דרשותיו הועברו באמצעות הרדיו והטלפון, מכשירי הביאו את שאלותיהם של חסידים מרחבי העולם ובשלב מאוחר יותר, התחיל בשידורים לווייניים שהביאו גם לעשרות אלפי החסידים הפזורים ב-כמעט-כל מדינות העולם ולא יכלו היו להגיע לניו יורק, את חוויית ההסתופפות תחת כנפי הרבי.

אך בכך לא היה די כדי להפוך אותו לאדם המשפיע בצורה חזקה כל כך על כל כך הרבה אנשים.

מה בעצם היה מקור כוחו, זאת –כנראה- לא נדע. מה גרם לראשי מדינות לעמוד בתור כדי לזכות בברכתו? איך גרם למבוגרים וילדים, גברים ונשים, חרדים, דתיים וחילוניים ואפילו לכאלו שאינם נמנים על העם היהודי להכיר בגדולתו?