מפלצת, שלום.
בעולם תקין אמורה הייתי לקרוא לך אבא אבל העולם התקין, הוורוד והמושלם שדמיינתי, התנפץ לי לרסיסים כשהייתי בת שבע, בזמן בו פרצת גבולות של אסור ומותר והפכת עצמך למפלצת מסרט אימה, במקום למלא את תפקידך כאבא האמור לגונן על ילדיו.
שנים רבות האשמתי את עצמי בכל מה שקרה באותה התקופה. טענתי ש"לטנגו צריך שניים" ולפיכך גם אני אשמה באותן זוועות שחוללת בגופי ולא פחות מכך - בנשמתי.
שנים רבות המעטתי באשמתך והתנדבתי לשאת חלק באות הקלון המוצב על מערכת היחסים המעוותת בינינו. לא עוד!
ארבע שנים של טיפול פסיכולוגי לא הועילו ולא הצליחו להביא אותי להכרה אותה השגתי בשבת האחרונה. לא ריקוד טנגו היה שם כי אם התעללותו של אדם מבוגר שעליו מוטלת האחריות בילדה קטנה שבלא כל אשמה נקלעה לטירוף המתפרץ שלך.
נפשי טרם החלימה מאותן צלקות עמוקות שפערת בה. ככל הנראה צפויות לי עוד שנים רבות של סבל ולילות ארוכים של בכי וחוסר שינה אבל כעת אני יכולה לומר בפה מלא ובלא נקיפות מצפון: אני שונאת אותך!
אני שונאת אותך ומאחלת כי המשך חייך יהיו נוראיים ושתהווה מעין איוב מודרני של חיינו.
לא שלך, לא הייתי שלך, ולא אהיה שלך לעולם,
למדית
(מכתב זה הודפס, קופל, הוכנס למעטפה, בוייל ונשלח אתמול באמצעות רשות הדואר למען המבוקש)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
