במלחמה על הפרנסה המתנהלת בין אגד לבין נהגי מוניות השירות, עלתה לאחרונה אגד מדרגה כשהעלתה קמפיין המשמיץ את נהגי המוניות, מכנה אותם בכינוי 'חאפרים' ומצטט כביכול מפיהם אמירות פוגעניות ומזלזלות כלפי נוסעים שונים.
"איבדת את הארנק אצלי? תוכיח!" אומר אחד הציטוטים ומציג את נהגי המוניות כאילו כולם היו גנבים, רמאים, שודדים וגזלנים. "מתי בפעם האחרונה בדקת מנוע?" צועקת סיסמא אחרת ומאשימה את נהגי המוניות בזלזול בחייהם ורווחתם של הנוסעים. גם בקמפיין הטלוויזיוני שולבו האמירות הללו כשהן מוצגות באמצעות שחקנים, כולם מזרחיים, מעין ערסים שמטרתם היחידה הונאת העולם כולו. לעומתם מוצגים נהגי אגד באמצעות סטריאוטיפ של אשכנזים משכילים ואדיבים.
כמשתמשת בתחבורה הציבורית, יוצא לי פעמים רבות לנסוע במוניות השירות ולא זו בלבד שטענות אגד אינן נכונות אלא שהן סותרות את המציאות. הפעם האחרונה שנסיעה שלי נקטעה עקב תקלה במנוע הייתה לפני שבועיים באוטובוס אגד, בדרכי מרחובות לתל אביב. הפעם האחרונה שאיבדתי ארנק שבתוכו טלפון סלולרי הייתה במונית שירות ולמחרת קיבלתי אימייל מהנהג (זה חיטט בארנק ומצא בו כרטיס ביקור שלי) שהזמין אותי לתחנה כדי לקבל את הארנק בו לא היה חסר כלום.
נהגי המוניות מתחרים באגד ע"י הוזלת מחירים (נסיעה במונית זולה בדרך כלל בכ- 25%) ובאמצעות העובדה שאצלם אין צורך ללכת ברגל מתחנות האוטובוס והם עוצרים בכל מקום שאבקש.
כולנו משתייכים לקבוצות מסוימות. שמאלנים, ימניים, חילונים, חרדים, מזרחיים, אשכנזים. כולנו נפגעים מאמירות כוללניות-משמיצות ובשל כך, עלינו כסתם אזרחים לסייע לאחרים הנפגעים מכך.
במקום להבליט את היתרונות שלה, בחרה אגד להעלות קמפיין נגטיבי המשמיץ את כלל נהגי המוניות ולפחות במקרה שלי הם גרמו לתוצאה הפוכה. בזמן האחרון אני מעדיפה את מוניות השירות גם כשהאוטובוסים אמורים להביא אותי קרוב יותר למחוז חפצי. כולי תקווה שלא אהיה היחידה.
* * *
לפני כחמש שנים הצטרפתי למרצ לאחר שבמשך שנים השתייכתי לימין הפוליטי בישראל. מי שצירף אותי למפלגה היה חבר המוביל קבוצת כוח פנימית במפלגה ובכל השנים האחרונות, השתייכתי לקבוצה שלו וסייעתי לו במאבקים הפנימיים השונים.
לפני מספר חודשים החליטה מרצ להתרענן ולעשות מתיחת פנים שתוצאותיה, מפלגת יח"ד (ישראל חברתית-דמוקרטית) שתרוץ בבחירות הבאות במקומה של מרצ. אל המפלגה החדשה הצטרף גם יוסי ביילין ולאחר התפטרותו של יוסי שריד מראשות מרצ הוכרז על פריימריס לראשות המפלגה החדשה כשהמתמודדים הם אותו יוסי ביילין וח"כ רן כהן.
דעותיו הכלכליות-חברתיות של ביילין רחוקות ממרצ כרחוק מזרח ממערבב ובשנים בהן כיהן כשר וח"כ הוא ייצג יחד עם אברהם פורז וביבי את הקוטב הימני-כלכלי. רן מייצג את ההפך המוחלט ממנו.
בנושא המדיני, דעותיהם של רן וביילין דומות מלבד העובדה שרן תומך בכל נסיגה, גם אם היא חלקית וגם אם היא חד צדדית (כנסיגה שמציעה שרון מרצועת עזה) ואילו ביילין מתנגד לנסיגה חד-צדדית ודוגל אך ורק בהסכם מלא כהבנות ז'נבה.
ואם כבר הזכרנו את ז'נבה, כיום תומכים בהבנות שהושגו שם גם ח"כים מהעבודה, משינוי ומפלגות אחרות. במקרה שיוזם ההבנות יהיה ראש מפלגה הרי שזה ייהפך להיות הסכם של מפלגה אחת ולא של מחנה. קצת בעייתי ועלול להזיק ליוזמה החשובה הזו.
ברן החלטתי לתמוך בעיקר בשל דעותיו החברתיות וגם בשל העובדה שהוא ישראלי. גם ביילין נושא באזרחות ישראלית אולם כשמדובר במפלגה שלעולם לא תהא מפלגת שלטון אלא לכל היותר תהווה מעין משענת קואליציונית, במפלגה שכזו יש צורך במנהיג ישראלי, כזה שיודע איפה נמצאת אופקים בכיוון כללי ולא אדם המכהן כשר חוץ מטעם עצמו ושביתו השני (שלא לומר הראשון) נמצא באירופה.
המפקד ליח"ד הסתיים אתמול והתוצאה היא 21,000 מתפקדים למפלגה החדשה. אותם מתפקדים יצטרכו לבחור ב- 16.3 בין ביילין לרן כהן ואני התאמצתי בשבועות האחרונים לגייס את כל מכריי להתפקדות למפלגה על מנת לסייע לרן שכרגע נמצא בפיגור קל מול ביילין אך עדיין שום דבר לא סגור.
ההחלטה שלי אכזבה כמה מחבריי ובראשם את אותו חבר שבעצם הביא אותי למפלגה. הוא נושא בתפקיד מרכזי במטהו של ביילין (מתוך שיחות אתו התברר לי שהתמיכה שלו בבייליניזציה של מרצ אינה אידיאולוגית כי אם ניסיון לרכב על מה שנראה בעיניו כסוס מנצח) ואתמול הוא ניגש אלי ודרש ממני בשם החברות ובשם אותה לכידות קבוצתית להכריז על תמיכה בביילין ולמצער, לומר לכל מתפקדיי שלא לבוא להצביע כלל ובכך להחליש את כוחו של רן. הסיבות לכניסתי לפוליטיקה אינם ג'ובים, יורו או דולרים ולפיכך, ברור שסירבתי. באותו הרגע נמחקה החברות שלנו והוא הכריז שאני מחוקה מבחינתו ובעתיד הוא יתנגד וימנע ממני כל דרך השפעה שהיא במפלגה. כנראה שהוא יצליח כיוון שכוחו הפוליטי חזק משמעותית משלי אך מה לעשות? הפוליטיקה מסריחה ואת זה ידעתי כבר בתחילת הדרך. עכשיו זה גם מופנה כנגדי. נו, שויין. וואט אבר. שיהיה.
=============================================================================
מי שעשה את העבודה השחורה / יורם קניוק
מה בדיוק קורה במרצ? רן כהן היה פעיל בכל שדות השמאל הישראלי כשיוסי ביילין עוד היה עיתונאי צעיר. הוא לא בא מהרצליה פיתוח. הוא עיראקי מקיבוץ שפילס את דרכו תוך מאבק קשוח. הוא נשאר העיראקי של מרצ. אין איש פוליטי היום שעמל כל כך, נאבק כל כך על דעותיו, כמו רן כהן.
אינני היום במרצ אבל יצא לי להיות בין מקימי רצ. ראיתי את רן כהן מגיע ונאבק. מתקדם בקשיים רבים, כי חיילי מרצ לא באו מהמעברות. עכשיו לאחר ששולמית אלוני פרשה וכשיוסי שריד פורש, אין ספק שרן כהן היה חייב להיבחר פה אחד כמנהיג התנועה. הוא רגיש יותר מכל האחרים שם לבעיות החברתיות שהשמאל הישראלי התחמק מהן. הוא היה קצין אמיץ לב אך לא פחות אמיץ במאבק לפשרה עם הערבים. הוא לא הסתובב במקומות הנכונים. הוא לא נראה ילד טוב שנינוּת של ילדי העשירים.
עכשיו משהגיע תורו, בא יוסי ביילין שרצה בכלל להיכלל ברשימת 'העבודה' והצטרף למרצ ברגע האחרון. ביילין מביא אתו את תמיכת האיחוד האירופי, שזה הרבה מאוד כסף; הצגת ז'נבה לבדה הייתה יכולה להאכיל עיירת פיתוח במשך שנה. ביילין נאבק מול כהן. ומבחוץ, לי, קשה לבלוע את זה.
רן כהן מביא שנים של עבודה שתרמה לגידולה של מה שהייתה בתחילה מפלגה קטנטונת. ביילין מביא מוניטין של פעיל שלום והרבה כסף, מביא שם עולמי וסיוע בינלאומי אבל מי שעשה את העבודה השחורה היה רן כהן. בעקביות. ביילין יבלע אותו כי מאחוריו ניצב מיצג השווא של השלום הכי סקסי. אם המאבק אכן יניב סקר חברים, ביילין ינצח. אירופה תעמוד מאחוריו, ומאחורי רן כהן יעמוד מי? יעמדו האנשים שלא ייסקרו. רן כהן יילחם להביא לשדות הכותנה הזהבית של מפונקי הארץ, של העשירים היפים והצודקים, של אתרוגי ארץ ישראל, עוד אנשים כמו המשפטן החריף מזוז מנתיבות
– מהעיירה אליה הכסף לשלום הגיאומטרי של ביילין לא הגיע אליה, וגם לא יגיע.
אם מרצ היא היום שמאל, ואני מסופק בזה, היא חייבת להיות גם מוסרית ולא רק צדקנית. ישנו רן כהן, נאמן, עתיר פעלים. אנא, הילדים הטובים של אמא שלכם, תנו לו להיות יושב ראש כי זה מגיע לו וזה מגיע לכם. אפילו אם אין כסף עיראקי שמממן אותו.
(פורסם ב'ידיעות אחרונות', 27.2)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
