קטעים ממכתב שכתבתי שלשום לחבר הכי טוב שלי:
"כבר לפני שמונה חודשים ניסיתי לפתח אתך שיחה בנושא ומהר מאוד נרתעתי כשעם תחילת השיחה ותוך כדי הרמזים הראשוניים ששזרתי הגבת בצורה שלילית שגרמה לי לברוח, להתחמק ולהכחיש (אני אפילו זוכרת את הציטוט המדויק ממך: "אם אי פעם תחליט להפוך לאישה אני מאוד אכעס", אמרת).
"כשהייתי באילת בשבוע הגאווה, פגשתי בחורה בשם רוויטל שנולדה כגבר ועברה שינוי מושלם. היא לא הכירה אותי ואני לא אותה אבל למרות זאת, מבלי לדעת כלום היא ניגשה אלי במלון בו התארחו רוב האוחצ'ות שהגיעו לאילת ושאלה אותי מתי אני מתכוונת "לעבור את השינוי". הייתי בשוק מהעובדה שהיא ידעה עלי את כל זה ובכל אותו סופ"ש היינו יחד, דיברנו ואני התחלתי להרגיש את עצמי הרבה יותר טוב. את שמה של אותה בחורה אני מאמצת עכשיו וכיום יש כבר כמה אנשים שקוראים לי כך.
"הרבה מאוד דברים עברו עלי בשנים האחרונות וזו אחת הסיבות לכך שכל הזמן דחיתי את עצמי ואת התחושות שלי בנושא. הבחור שפגשתי בסוף השבוע לפני שבועיים גרם לי לקבל אומץ וללכת פסיעה קטנה קדימה.
"קשה לי להאמין שמה שאמרת לי בשיחה לפני שמונה חודשים הוא באמת נכון. למרות שבתקופה האחרונה קצת התרחקנו, הרגשות שלי כלפיך לא השתנו בגרוש. אני אוהבת אותך, מעריכה אותך ובמידה מסוימת אפילו סוגדת לך.
"אני לא יודעת לאיפה אגיע עם הבדיקה שאני עושה לעצמי עכשיו. יכול להיות שכלום לא ישתנה, יכול להיות שהכל ישתנה ויכול להיות שאמצא את עצמי איפשהו באמצע אבל הייתי חייבת להגיד לך את הדברים האלו בתקווה שכמו תמיד, גם עכשיו תבין אותי ולא תכעס או תשנא אותי..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
