נודדת לבדי
נוודות היא דרך חיים. טובה? רעה? קשה לי לשפוט את עצמי אבל כנראה שהחיים הובילו אותי לנוודות ולמלחמה נצחית... |
| 7/2003
"יום השישי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם..."
סעודת שישי בערב (או ליל שבת).
השולחן מוקף בכ-18 בני משפחה (הורים, אחים/אחיות, גיסים/גיסות, אחיינים אחייניות).
אצלנו היה נהוג שמגיל בר מצווה ומעלה, כל ילד עושה את הקידוש לעצמו (למרות שמצד ההלכה, קידוש אחד יכול לכלול ולהחיל בתוכו את כולם). המרתון מתחיל.
ראשית האבא, נעמד לו ומקריא/שר את הקידוש בפאסון ובארשת פנים מכובדת. כשמסיים, אנחנו ממשיכים, כל אחד בתורו, במהירות מופרזת (שלא הורגת).
אתם יודעים איך זה יין. רצוי לשתות לאט לאט, לטעום וליהנות ממנו. לא בקידוש. בגמיעה אחת מוכרחים לגמוע שני שלישים מגביע הקידוש. לא פלא שהתור לשירותים התארך משישי לשישי.
בציעת הלחם מתבצעת במהירות ההכרחית והמורעבים מתיישבים לבלוס.
הסעודה עצמה (על שלושת מנותיה: מנת דגים וסלטים, מרק ובשר) יכולה להמשך שעות. לא פעם סיימנו את סעודת ליל שבת כחמש שעות לאחר שהתיישבנו אליה. שרים, מפטפטים, רבים וצועקים האחד על השני, מחליפים חוויות, יוצרים קואליציות שונות (אני ואחי י' כנגד שני האחים הגדולים) ומסיימים במן תחושת בחילה והחלטה כי מהיום והלאה נמצא כל תירוץ אפשרי כדי להתחמק מהארוחה המסורתית.
לא כל כך מעניין, נכון?
אבל שוב הותקפתי הלילה בהתקף נוסטלגי... כשישבתי לי מול הטלוויזיה וקלטתי את השידור החוזר של 'סוף עונת התפוזים' בלוּפּ הלילי בערוץ 33, הרהרתי על אותה ארוחה. הייתי נותן הרבה (כנראה לא מספיק עבור משפחתי) כדי לשבת שם ולריב עם מי מהחמולה המשפחתית. הראשון שהיה מתנדב.
הערות לסדר:
- מעליב שיש לי כל כך מעט מנויים (11) אבל מעליב עוד יותר היה לגלות שאחד המנויים שלי ביטל את המנוי (שלשום היו לי 12). האאאא-לו, אני עד כדי כך משעמם?
- הסתכלתי בדף הסטיסטיקות (פרו או לא פרו? ושוב - תודה לגיא) וגיליתי כי אחת הכניסות אלי הגיעה מGOOGLE. הסקרנתי לראות מה הגולש חיפש ולמה הוא הגיע דווקא אלי. מנוי לבריכה הוא רצה...
 (אם אתה עוד כאן, צר לי על שלא מילאתי אחר מבוקשך)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
