אני לא סובלת מהפרעות אכילה - אני נהנת מהן ;)

יום הזיכרון לשואה ולגבורה . 

בא אלינו היום לבית הספר ניצול שואה . זה כל פעם מרגש מחדש .

כל אחד והסיפור שלו .. האנשים האלה גיבורים !!!

ולא רק בגלל שהם הצליחו לשרוד ולהישאר בחיים , אלא בגלל

שאחרי כול מה שעבר עליהם הם הצליחו להתחיל בחיים חדשים , 

להקים משפחה , להשתקם ולנסות להמשיך בחיים רגילים (פחות או יותר ). 

סבתא רבה שלי הצליחה לברוח עם המשפחה לפני שהנאצים הגיעו לכפר שלה .

היו אחרים שלא רצו לעזוב את הפרות ואת הרכוש , הם נישארו , ובסוף מתו .

קרובת משפחה שלה , שהתחתנה , זכתה להיות עם בעלה רק לילה אחד 

למחורת גייסו אותו - ולפני שהוא הלך הוא ביקש ממנה לשמור על ההורים שלו , 

כשהיא וכל המשפחה של סבתא רבה שלי היו צריכים לברוח מהכפר ליפני שיהיה מאוחר יותר

ההורים של אותו בעל לא רצו לעזוב , הם התעקשו להישאר בכפר . בסוף הם מתו.

כשכל זה נגמר והבעל חזר לעיר הוא שאל את אישתו '' איפו ההורים שלי '' והיא ענתה

שהם מתו , הוא לא סלח לה על זה , הוא נפרד ממנה .

הסיפור הזה מעציב אותי כל פעם מחדש , יש עוד הרבה פרטים שלא סיפרתי ,

אני אשאיר אותם לעצמי . אני שמחה שסבתא רבה שלי הצליחה לשרוד במקום שאליו

ברחה עם משפחתה , ולהקים משפחה והנה יש לה ילדים ונכדים ונינים .

נכון שלא היה לה מספר על היד , ושהיא לא מרדה ולא ברחה ולא עשתה ניסים וניפלאות ... 

אבל היא עדיין תמיד תישאר הגיבורה שלי !!! עד היום היא אשה חזקה כזאת ועצמאית .

וזה תמיד עצוב לי שלא יוצא לי לראות אותה הרבה כי אנחנו גרים בערים שונות :(

המשפט הזה מעביר בי צמרמורת כל פעם מחדש - 

'' יש הרבה מקומות בעולם שהבם אין לאנשים נעליים , אבל יש רק מקום אחד בו לנעליים אין אנשים ''

*** זו לא פעם ראשונה שיוצא לי להרגיש עם עצמי כפויית טובה , במיוחד ביום השואה ,

אנשים מתו מרעב , מתו כי ניסו ליגנוב קצת אוכל למשפחה , התחננו לחתיכת לחם קטנה ביום , 

ואני הייתי אוכלת ומקיאה , אוכלת ומקיאה .. זה ממש זלזול מצידי ..