מאז שאני זוכר את עצמי אני כותב או יותר נכון ממציא סיפורים, תמיד הייתי בודה ממוחי איזה סיפור גם אם הייתי מבסס את זה על סדרה שאהבתי. אך התחלתי באמת לשים מילים על דף ולקרוא לזה יצרתיות כשהייתי בן נוער. זו הייתה תקופה ממש גרועה בחיי מכל בחינה חוץ מהכתיבה, היא הייתה שם לנחם, להסביר או סתם לגרום לי להרגיש שאני חשוב ומגניב כי שירבטטי מילים על נייר. אותה תקופה ניכרת לי כהכי יצרתית שהייתה לי והמצב בו הייתי בהחלט ניכר כהגורם העיקרי למוזה אני מניח. לא שאני כיום לא מתמודד עם מצב גרוע ועם דיכאון אבל ברמה פחותה בהרבה כמו גם אני לא סובל באופן יומיומי. כתוצאה מכך אני כותב פחות, פעם בכמה חודשים מוציא איזה שיר או שניים. זה די מתסכל אבל פחות מזמנים עברו שראיתי את היצירה שלי כה-דבר הכי חשוב שאני עושה. אני כן מתגעגע לכתיבה, אבל זה לא זוועתי כמו בעבר שאם לא הייתי כותב כחודש זה היה מדכא אותי. אין לי באמת פואנטה לפוסט הזה אבל הבטחתי לעצמי לכתוב על הכתיבה שלי אז הנה לך עצמי, אני מקווה שאתה מרוצה.
נעם(רשום רשום תרשום רושם)פטמן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
