בלמ"ס

כמה דקות שהמחשבות שלי ריקות

דקות ושעות וימים ושבועות..

אני מפחדת להאמין לעצמי כי אני כל כך טובה בלזייף

כמעט הכל אני מזייפת

הופכת את המציאות ליותר יפה או מכוערת

פעם כשהייתי במגמת אמנות והלכתי לרישום מודל עירום, בכיתה המורה ביקשה לראות את הרישומים שלי

היא הסתכלה ואחרי כמה דפדופים אמרה לי שציירתי את הנשים במודל יותר מידי מושלמות. כמו ונוס, היא אמרה.

"תציירי בדיוק מה שאת רואה. תציירי את המציאות

אל תייפי אותה"

מאז הציורים שלי השתנו. אבל לא עשיתי מה שהיא אמרה לי

במקום לייפות את המציאות או לצייר אותה כמו שהיא עכשיו אני מעוותת אותה..

(יש אנשים שמסתכלים בציורים העכשוויים שלי וחושדים שיש לי בעיות נפשיות ושאני צריכה טיפול פסיכולוגי)

אבל אולי אני לא מעוותת אותה והיא באמת כזאת? המציאות אף פעם לא היתה יפה..

גם כשציירתי אותה כזאת, ידעתי שהיא לא

רק רציתי שהיא תהיה בשבילי

האמת שהיום בצבא, כבר בקושי יש לי זמן לצייר..