אז עכשיו אני מעשנת מן המניין
אני חושבת שבכל יום שעובר אני נהיית מטומטמת יותר
היתה את תקופת ה'תביא לי סיגריה', היתה את תקופת הפאקטים של נקסט
קניתי טבק וגלגול. אני בפנים סופית.
אני מדברת עם בחור.. הוא קצת מוזר אבל תמיד היה לי משהו למוזרים, וחוץ מזה אני לא יודעת בדיוק.
אני מחזיקה את עצמי לא לראות את הסוף ישר כמו שהיה עם רוב האחרים, למרות שאין איזו סיבה מיוחדת דווקא בשבילו
כנראה שאני פשוט ממש צריכה איזה גבר לידי.
מצחיק, הוא הרגע התקשר. וקבענו להיפגש מחר בים. דייט? אני שונאת דייטים. שונאת להתאמץ, להרשים. בכלל אין לי רצון להרשים
אני חושבת שאני מקווה בסתר שהוא ילך אחורה אבל כנראה שזה לא יקרה.
הוא די חסר ניסיון ואני לא יודעת אם זה מה שאני רוצה, אבל אני לא סובלת את הבנים עם האובר ניסיון. חשבתי שאולי בחור בלי ניסיון יהיה נחמד לשם שינוי.
אני רוצה לפרוק כל עול
שיאשפזו אותי כבר וזהו, לפחות תהיה לי מנוחה מכל הדברים שאני לא רוצה לעשות אבל בכל זאת עושה
בכל יום כל היום אני עושה דברים שאני לא רוצה. אני לא רוצה ובכל זאת עושה אותם
מה נדפק
ובסוף כל זה אני בורחת לישון. עד 23:00. אז אני צריכה לקום להיפגש עם חברה. אני לעולם לא אצליח להתנתק מכל האנשים שסביבי...
קשה לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני אחשוב על אחד.