בלמ"ס

מצחיק, קראתי קצת אחורה והגעתי למסקנה שבכל פוסט שלי בזמן האחרון מסתכם בזה שאני צריכה ללכת לישון. מסתבר שאני בן אדם עייף.

אני תמיד מביאה את עצמי לכתוב פה כשאני כבר מותשת לגמרי ואין לי כוח להחזיק את עצמי בפנים

ואז בסוף אחרי ההשתפכות (שאפילו פה עוברת סינון וחלק מהפוסטים שכואבים לי מידי עוברים לטיוטה ולא יפורסמו לעולם) אני כנראה גמורה מעייפות..

בכל מקרה, זאת סתם מחשבה שעלתה לי.

למה עלה בי צורך לכתוב כאן עכשיו? אני לא כל כך זוכרת עכשיו..

יודעים מה, הצצתי לפני זה בבלוגים אקראיים, ופוסט אחד שם הזכיר לי משהו דומה שקרה לי גם לא מזמן

חברה מהצבא אמרה לי יום אחד "וואי, נראה לי שעשית ניתוח בלייזר להסרת רגשות."

ונזכרתי במשפט הזה בגלל שבפוטס ההוא אמרו לכותבת שאין לה לב וזה ממש דומה

ועכשיו אני צריכה לצאת מהבית. חבל, חשבתי שאני אספיק לכתוב עוד קצת.

בכל מקרה, זה הכל להיום..

*דודו טסה/שכחתי לאהוב