בלמ"ס

מצחיק, קראתי קצת אחורה והגעתי למסקנה שבכל פוסט שלי בזמן האחרון מסתכם בזה שאני צריכה ללכת לישון. מסתבר שאני בן אדם עייף.

אני תמיד מביאה את עצמי לכתוב פה כשאני כבר מותשת לגמרי ואין לי כוח להחזיק את עצמי בפנים

ואז בסוף אחרי ההשתפכות (שאפילו פה עוברת סינון וחלק מהפוסטים שכואבים לי מידי עוברים לטיוטה ולא יפורסמו לעולם) אני כנראה גמורה מעייפות..

בכל מקרה, זאת סתם מחשבה שעלתה לי.

למה עלה בי צורך לכתוב כאן עכשיו? אני לא כל כך זוכרת עכשיו..

יודעים מה, הצצתי לפני זה בבלוגים אקראיים, ופוסט אחד שם הזכיר לי משהו דומה שקרה לי גם לא מזמן

חברה מהצבא אמרה לי יום אחד "וואי, נראה לי שעשית ניתוח בלייזר להסרת רגשות."

ונזכרתי במשפט הזה בגלל שבפוטס ההוא אמרו לכותבת שאין לה לב וזה ממש דומה

ועכשיו אני צריכה לצאת מהבית. חבל, חשבתי שאני אספיק לכתוב עוד קצת.

בכל מקרה, זה הכל להיום..

*דודו טסה/שכחתי לאהוב

אז עכשיו אני מעשנת מן המניין

אני חושבת שבכל יום שעובר אני נהיית מטומטמת יותר

היתה את תקופת ה'תביא לי סיגריה', היתה את תקופת הפאקטים של נקסט

קניתי טבק וגלגול. אני בפנים סופית.

אני מדברת עם בחור.. הוא קצת מוזר אבל תמיד היה לי משהו למוזרים, וחוץ מזה אני לא יודעת בדיוק.

אני מחזיקה את עצמי לא לראות את הסוף ישר כמו שהיה עם רוב האחרים, למרות שאין איזו סיבה מיוחדת דווקא בשבילו

כנראה שאני פשוט ממש צריכה איזה גבר לידי.

מצחיק, הוא הרגע התקשר. וקבענו להיפגש מחר בים. דייט? אני שונאת דייטים. שונאת להתאמץ, להרשים. בכלל אין לי רצון להרשים

אני חושבת שאני מקווה בסתר שהוא ילך אחורה אבל כנראה שזה לא יקרה.

הוא די חסר ניסיון ואני לא יודעת אם זה מה שאני רוצה, אבל אני לא סובלת את הבנים עם האובר ניסיון. חשבתי שאולי בחור בלי ניסיון יהיה נחמד לשם שינוי.

אני רוצה לפרוק כל עול

שיאשפזו אותי כבר וזהו, לפחות תהיה לי מנוחה מכל הדברים שאני לא רוצה לעשות אבל בכל זאת עושה

בכל יום כל היום אני עושה דברים שאני לא רוצה. אני לא רוצה ובכל זאת עושה אותם

מה נדפק

ובסוף כל זה אני בורחת לישון. עד 23:00. אז אני צריכה לקום להיפגש עם חברה. אני לעולם לא אצליח להתנתק מכל האנשים שסביבי...

קשה לי