היא הולכת בגשם
גשם של דמעות
רגליה הדקיקות רועדות
פניה כבר רטובות לגמרי
עיניי אדומות שהיא כבר לא יכולה להסתכל דרכן
להסתכל במראה
להסתכל על עצמה
לראות את החיוך המזויף שלה
החיוך הזה...
החיוך שהיא מדביקה כמו פלסטר על פניה ליפני שיוצאת מהבית ורצה לכיוון האוטובוס
ליפני שהיא מנשקת את אמא ואומרת לה שהיא אוהבת אותה
אבל היא לא....
לא? איך לא?
לא ברור למה...
איך היא מרגישה ריקה שוב...
היא לא יכולה לסבול את עצמה
איך היא שונאת את עצמה
איך שהיא יודעת להשתיק את הרגשות
אפילו את השנאה
האמתי שהיא רוצה להשתיק רק את השנאה
זה הדבר היחיד שהיא מרגישה באמת
היא שונאת את ההתנהגות שלה
את המילים שלה
את היופי שלה
לפחות ככה אומרים לה
שהיא יפה....
היא לא באמת מאמינה בזהוכשהיא עומדת מול המראה היא רק חושבת כמה שהיא ...
לא טובה מספיק
לא יפה מספיק
לא תלמידה טובה מספיק
לא רזה מספיק
והיא חושבת שוב, אבל מי שמולי במראה זאת בעצם...
אני? כן זאת אני....
היא רק רוצה שיאהבו אותה
היא רק רוצה שמישהוא יאהב אותה
היא נוחה, מתאימה עצמה לכולם
היא לא רוצה להישאר לבד
יש שם משיהוא?
אין אפאחד????
מישהוא?? "כן"
אני רק רוצה שתאהב אותי.....
בבקשה!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
she? no' it's ME