בפעם הראשונה אני אומרת את זה.
וגם עכשיו זה בלי שאף אחד ישמע...
כי אם תדע, זה יגמר.
אבסורד מטורף.
הרגש הכי חזק והכי אמיתי שאי פעם הרגשתי ואסור לי להגיד.
אסור. כי תברח.
ולא. לא שיקרתי.
כששאלת אותי זה היה נכון.
אז - לא אהבתי.
אז - לא הייתי אני.
ואז איבדתי.
ואז הבנתי. 
"אז מה אני " שאלת.
אחרי שאמרתי לך כמה אני נמשכת. "אבל שלא תחשוב שאתה רק סמל סקס".
"אבא של הילדים שלך"?
ואני.. "הגזמת" 
ואח"כ כשהבנתי. ואח"כ בלב "הלואי" 
רוצה אותך עכשיו. רוצה אותך לנצח.
לאהבה שהפעם לא תגמר.
לא לי. לא לך.
לנצח.
כמו באגדות.
אני אוהבת אותך.
כמו באגדות.
כמו בספרים.
כמו בסרטים.
אני אוהבת אותך כמו שלא האמנתי שאפשר לאהוב.
אני אוהבת אותך עד לעצמות. ועד שכואב.
אני אוהבת אותך כמו שצריך לאהוב.
למה? ככה.
כי אתה נוגע בי. גם כשאתה לא.
מבעד למסכות.
מעבר למשחקים.
ראית אותי.
את מי שאני באמת.
נגעת בגרעין העמוק שמתחבא בי.
ליטפת אותו. אהבת אותו. חיבקת אותו. עינגת אותו.
אני אוהבת אותך כל כך שזה כואב.
עם הנשמה, והמח, עם הגוף וכל הלב.
אני אוהבת אותך.
ואתה רחוק.
ומתרחק.
ואתה קובע
אבל אתה לא יודע.
אתה לא יודע מי הייתי אני.
אני אוהבת אותך היום
ואני אוהב אותך לנצח
ואם יש אלוהים בשמים
יום יבוא ואתה תהיה שלי
רוצה לחבק אותך
גוזל פצוע.
לחבק
בשבילי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
