לפני שנה בדיוק הייתי בפולין. היה ערב ובחוץ היה קר, אבל בתוך המלון היה נעים. רק הלילה השני שלנו שם, אני עוד לא ממש קולטת איפה אני, וזה כייף אך מוזר.
לפני שנה בדיוק אחרי ארוחת הערב עליתי לחדר שלי וראיתי שיחות שלא נענו מהבית. וזה היה קצת מוזר כי השיחות האלה יקרות ודיברתי עם ההורים רק יום לפני, אבל זה היה נחמד לחשוב שהם התקשרו בכל זאת.
לפני שנה בדיוק התקשרתי הביתה ודיברתי עם אבא והוא אמר לי שסבתא מתה.
הייתי במסדרון שהיה כמעט ריק ודיברתי בטלפון ובכיתי. ואחרי זה ניגבתי את הדמעות ולא סיפרתי כלום לאף אחד חוץ מלשלושה אנשים ולמחנכת שלי וכל השבוע הזה לא ידעתי איך להרגיש ומה להרגיש ואף אחד לא שם לב לכלום ומבחוץ נראיתי לגמרי כרגיל, בזמן שבבית כולם ישבו שבעה.
לפני שנה בדיוק.
וזה כל כך מוזר. נראה כל כך קרוב אבל גם כל כך רחוק. ועדיין פעם בכמה זמן יש את הרגעים האלה שאני מתעוררת מחלום שבו הייתי עם סבתא, או שאני חושבת על משהו שהייתי רוצה להראות/לספר לה ואז אני קולטת שאי אפשר.
ואני לא יודעת מה להרגיש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
