אנשים קוראים לי "המבריזנית"
אני מבינה אותם האמת...
אני מתכננת תוכניות, והרבה מהן לא יוצאות לפועל בסופו של דבר
בהתחלה יש לי תקווה, ציפיה
בהמשך יש תחושה של התרוקנות מכל כוח או רצון לבצע את התכנונים
ובסוף אני פשוט יודעת שהדברים לא יקרו.
בזמן האחרון אני מנסה לשנות את זה, אני באמת עושה את מה שאני מתכננת אם בא לי ואם לא... אולי החשק יחזור
אבל פתאום יש כל מיני מקרים שזה יוצא מכלל השליטה שלי
פתאום דברים מתבטלים בעל כורחי, ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום
ואני לא יכולה לשנות את התדמית
ואני לא יכולה לעשות מה שאני רוצה
וזה הורג אותי
וזה מבאס את החברים שלי
וזה הופך אותי לבטטת כורסה
וזה מרחיק בני אדם ממני
זה גורם למצב שבחור מזמין אותי לדייט כמה וכמה פעמים עד שהכל באמת קורה, ואז אני כברמ אבדת את הצ'אנס הזה
זה גורם למצב שחברות מתגעגעות אליי כל כך שהן כבר מתרגלות לזה וזה מפסיק להפריע להן
זה הורס לי את החיים
זה הורס לי את תחושת הסיפוק שתיארתי בפוסט הקודם.
החופש הזה גורם לי לחשוב על דברים לעומק מידי, להוציא את המיץ מכל תחושה שיש לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
