שינוי גישה תורם לשינוי הרגשה.

תמיד שמעתי את המשפט הזה, אף פעם לא הבנתי אותו על בוריו, הוא לא נראה לי הגיוני עד עכשיו.

משהו במצב גרם לי להבין שאם אני לא אסתכל על חצי הכוס המלאה אני לא אשרוד את המקום הזה, והמשהו הזה צדק.

היה לי משבר קשה מאוד בבערך חצי הקורס (הקיר הקורסי מה שנקרא, זה קורס ארוך) והנה עברתי אותו.

אולי הצבא זה משהו חיובי שעובר עליי, עוזר לי בכל מיני דברים

למרות כל הפאקים המפגרים של פרוצדורות על כל פעולה הכי קטנה והקטנת ראש נוראית

הצבא עזר לי להגדיל את המשמעת העצמית שלי, את הסיבולת שלי (מהרבה בחינות), ואת דחיקת הסיפוקים.

בינתיים ירדתי הרבה במשקל בצבא, למרות שזה לא בדרך נחמדה או בריאה אני שמחה על זה (לא שיש לי ברירה, הצבא די קבע לי עובדה שאין שם מה לאכול ואני יכולה או להגיד תודה או לבכות - מעדיפה להגיד תודה)

התרגלתי לציפורניים בלי לק, ופרצוף בלי איפור

התרגלתי להיות מכוערת בטירוף עם מדים שגדולים עליי והעניין רק הולך ומקצין

התרגלתי לכל העניין של בקושי 48 בבית בכל שבוע

מי היה מאמין, אפילו השתזפתי קצת.

למדתי הרבה, השתנתה לי כל החשיבה, התקשורת עם בני אדם, הכלים המדהימים שקיבלתי שם בקורס להבין אנשים.

למרות שחזרו לי כל הבעיות הכי נוראיות מהתקופה הכי נוראית בחיי עד כה, ההתמודדות קשה יותר אבל נראית אפשרית.

התווספו בעיות נוספות על הראש, ונותר פחות זמן לטפל בהן, וגם פחות אופציות.

עוד אילוף עצמי, עוד עבודה עצמית על המוח, עוד תמיכה בעצמי.

דבר אחד לא השתנה, העובדה שאני לא סומכת על בני אדם, במיוחד לא חודשים ספורים אחרי שהכרתי אותם, ואותם אנשים שאני מכירה חודשים ספורים הם האנשים היחידים שיוכלו לעזור לי.

החומה הזאת, שומרת עליי יפה יפה מלהיות פגיעה, הדבר שאני הכי מפחדת ממנו, אך היא גם פוגעת בי ושוללת ממני את האופציה לראש פנוי, מצפון נקי ונפש רגועה.

זה לא מה שתכננתי לכתוב!
זה תמיד קורה לי.