התכנסנו כאן היום כדי להודיע:
הנה, זה הגיע!
החופש הגדול!
הפאקינג חופש!!!!!!!!!!
נצטט את נסטיה:
I'm free
עכשיו יש רק את העבודה במתמטיקה
וואו, השנה הזאת עברה כל כך מהר, זה מוזר כל כך.
האמת שזאת השנה שעברה לי הכי מהר
ומהר...בדרך כלל עוברים זמנים טובים.
אז כן, זאת הייתה שנה ממש טובה
ונקווה שהבאה תהיה טובה כמוהה, או יותר.
אבל שהשנה הבאה לא תעבור מהר..
כי בתיכון אני עוזבת.
אבל אני אומרת לעצמי שלא נורא,
כי בגיל כזה, שומרים בקלות על קשר.
במיוחד עם הפייסבוק, הסקייפ..
יש לי רגשות אשם כל הזמן.
קשה לי..
קשה לי לראות אנשים קרובים אליי,
שרע להם.
כשלי? טוב.
כי כשטוב לי אני לא מסוגלת לראות סביבי.
ואז אני עושה טעויות.
אבל זה לא מה שמדאיג אותי,
כי למדתי לקחים פעם, וזה לא יחזור על עצמו.
מה שמדאיג אותי הוא..
שלאנשים סביבי לא טוב...
ואני לא יכולה לעזור, כי...
או שאני לא יודעת איך
או שאני לא יכולה
או שהם בכלל לא מדברים איתי על זה.
ולסיכומו של דבר:
יהיה טוב אנשים.
אם לנסות, ולהשתדל!
בסוף, יהיה טוב.
Kneeling roses disappearing,
into Moses' dry mouth,
breaking into Fort Knox,
stealing our intentions,
Hangars sitting dripped in oil,
Crying FREEDOM!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just an Extraordinary Girl
