קודם כל , ודבר ראשון -
תפסיקו עם הצביעות הזאת.
תפסיקו לכתוב ברכה , להעתיק אותה. ושלוח מילארד פעם על הקיר של כל החברים שלכם.
זה כל כך צבוע ושקוף שזה מפחיד.
אבל ! יש את המתוחכמים האלה - שכותבים את השם של הבנאדם בתחילת הברכה.
אווצ' - כואבת לי החוכמה שלכם.
^סרקזם^
דבר שני..
הסליחות.
וואט דה פאק?
זה שאתם שולחים לכולם סליחה, לא אומר שהתניקתם מאשמה.
זה שאתה אומרים "סליחה אם איי פעם פגעתי בך" לא גורם לי לסלוח.
הריי, אם את אפילו לא זוכרת איך פגעת בי. למה שאני אזכור?
ואם אני זוכרת, כנראה שזה ממש פגע בי, ואת צריכה להתנצל על זה ספציפית!
דבר שלישי - ולא קשור.
אני לא מאחלת לעצמי שנה מתוקה.
כי היא לא תהיה כזו.
אני לא מאחלת לעצמי לא להכנס לדיכאון.
אני מאחלת לעצמי לצאת ממנו מהר.
אני לא מאחלת לעצמי לא לבכות.
אני מאחלת לעצמי שהחיוך יגיע מהר.
כי אני יודעת שאני אשבר ואבכה, אבל לא נורא - כאלה החיים.
לפחות אני יכולה להיות ריאליסטית בקטע הזה.
וזה לא יבוא אליי במכה.
אולי אני מדחיקה את זה - אבל ככה זה מונע ממני לבכות כבר עכשיו.
עכשיו אני מאושרת. זמנית..אבל פשוט פאקינג מאושרת.
אוח המרדף אחרי האושר.
לפעמים אני תוהה אם זאת ה"מטרה של החיים".
לפעמים כשאני שומעת אנשים אומרים "מה היא משמעות החיים?"
אני חושבת לעצמי..
אם החיים הם המרדף לאושר.
או האושר עצמו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just an Extraordinary Girl
