המוח שלי יחליט שזה אחלה טיימינג לשקוע במחשבות על החיים.
והפעם, נושא שעלה לא מזמן, העתיד שלי.
אולי, נועדתי להיות ממוצעת? יש הרבה אנשים כאלה, ואולי אני אחת מהם?
אמא שלי רדפה אחרי החלומות שלה. היא עבדה הרבה שנים בתור שכירה, כמעצבת גרפית, עד שהיא החליטה לעזוב הכל ולהפוך למאיירת. ואמנם אין בזה הרבה כסף, ולא תמיד יש לקוחות, אבל היא מאושרת.
אבא שלי עובד מדינה. הוא לא אוהב את העבודה שלו, זה בטוח. הוא אוהב היסטוריה, פילוסופיה, הוא למד ועשה דוקטורט וגם הרצה ולימד. אני לא יכולה להיכנס למה שהוא עוסק בו, גם כי אסור לי אבל בעיקר כי אני לא יודעת הרבה. אני כן יודעת שהוא אחד האנשים החכמים ביותר שאני מכירה, שאנשים מעריכים את מה שיש לו להגיד ותמיד רוצים לשמוע את דעתו, והוא עושה הרבה כסף. אבל אני לא חושבת שהוא מאושר.
מפחיד אותי שירשתי ממנו את זה. שגם אני לא אהיה מאושרת. איזו מחשבה חרא.
תודה רבה למוח שלי שבמקום לתת לי לשבת וללמוד, מכריח אותי לחשוב דברים מדכאים.