זה דווקא לא הכאב, או התחושה המגעילה שיש כל הזמן, או אפילו החשש מכתמים או החצ'קונים.
זה מצבי הרוח. בואו אני אסביר לכם למה.
אני אוהבת לחשוב שאני בסך הכל אדם הגיוני, שלא מתרגש מכל דבר, ושמסוגלת להתמודד עם עימותים באופן יחסית בוגר. אבל כשאני במחזור, כל חיכוך קטן גורם לי לבכות, כל אי נוחות שולית גורמת לי לתסכול פסיכי, ופשוט להתנהג בצורה שלא מתאימה לי. וזה לא שאני לא מודעת לזה שאלה ההורמונים שלי שעושים לי את המוות, כי אני לגמרי כן. תוך כדי שאני בוכה בעצבים אני חושבת על כמה שזה מפגר ושזה משהו שבחיים לא הייתי עושה אם ההורמונים שלי לא היו עושים בלאגנים בגוף שלי כרגע. וזה בפני עצמו גורם לי להיות עוד יותר מתוסכלת ועוד יותר לבכות.
זהו, אין פאנץ'. אני פשוט מתוסכלת מהיותי מתוסכלת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבסטיאן