אממ.. טוב אז היום כתבתי שיר חדש חחח וזה שיר קצת שונה כי אני לא כותבת בדרך כלל שירים מהסוג הזה אלא יותר שירי אהבה וכאלה D:
אבל כאילו הספקתי לקרוא כמה בלוגים בימים האחרונים ושמתי לב שרוב האנשים פה רק כותבים עד כמה החיים שלהם חרא ושנמאס להם מהכל וזה גרם לי לעצור לשנייה ולחשוב, למה כל כך רע להם? ואז נזכרתי בילדות שלי, כשהכל היה טוב ויפה ותמים.. אז מה השתנה פתאום?
אז לשיר שלי קוראים "ימי התום":
אני זוכרת את ימי התום
כשהיינו יושבים ובוהים בשמיים כל היום
והקשת הייתה דבר נדיר, כמו כוכב נופל
ועוד אהבנו את ארץ ישראל
אני זוכרת את שבת בבוקר בקיבוץ
הכל היה בסדר, כלום לא לחוץ
כמעט תמיד יצאנו לטייל
ואכלנו סוכריות בטעם כרמל
אני זוכרת איך אתמול אחי שאל
משהו שלי נראה ברור, אבל...
הוא עדיין קצת קטן
יש לו עוד זמן
הו העבר התמים
כשלא היינו מסתירים דברים מההורים
כשרק מפטל היינו שיכורים
ולא היה לנו אכפת
מי יותר יפה או מיוחד
וכשציירנו לבבות גדולים ואדומים
עוד לא ממש ידענו למה הם משמשים
ולא ידענו שכשהלב נשבר, יש מחנק בגרון
שלא נותן לך לישון
וכשבן היה נותן לך פרח
לא היית מתביישת לתת לו נשיקה
היום את רק מתרגשת ומסמיקה
ובסוף את מרגישה דפוקה
אני זוכרת את הזמנים
שהצעצועים היו החברים הכי טובים
ולא ידענו עוד ריבים
עם ילדים אחרים
הו העבר התמים...
אז מקווה שאהבתם ת'שיר חח XD
כינוי:
~gali~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
