חשבתי שבלאהוב אותך זה יהיה מספיק לך,אך זה לא היה.."
"את משוגעת,מרסלה!".אמרה ויקטוריה מבוהלת,כשהביטה לכל הצדדים.
"תירגעי,ויקי,הוא לא יגלה שאלה היינו אנחנו".אמרה מרסלה,כשהמשיכה להשחית את הרכב של רודריגו.
"למה את עושה את זה?למה זה טוב?".שאלה לא מבינה.
"למה?בגללו העיפו אותי מעבודה,ויקי,הוא כל פעם עושה לי את זה מחדש".אמרה מרסלה עצבנית.
"לי נראה ששניכם שרופים זה על זה ואתם סתם לא מעיזים".אמרה ויקי בכנות.
"ממש!אני והמטומטם הזה בחיים לא נהיה ביחד".אמרה בהתנגדות.
"אל תגידי אף פעם בחיים כי החיים עוד יכולים להפתיע אותך".היא אמרה.
"לא נראה לי ו..סיימתי".אמרה בחיוך.
"תודה לאל עכשיו אפשר ללכת?".
"חח כן בואי".היא אמרה והכניסה את כל צבעי הספרי לשקית והלכה משם.
"אני לא רוצה לעצור בשביל לשמוע אותך אומר שהחיים הם טובים יותר,
בזרועותיך אני התנתקתי בכוח מהלב,
אל תגיד שאתה אוהב אותי,
אין לזה שום משמעות,אוהבי.."
בינתיים בחדר של הבנות-קטלינה וקמילה הכינו את התיק לקראת הטיול:
"אני לא מכירה אותך יותר מדיי טוב אבל אני מרגישה שעובר עליך משהו,קטה".אמרה כשהתיישבה מולה.
"כמו מה?".שאלה בחיוך,כשהביטה בה בעודה מקפלת בגדים לתוך המזוודה.
"לא יודעת את מאוד עצורה,מפחדת,סגורה..משתדלת לא לחשוף יותר מדיי רגשות".אמרה קמילה.
"זה בגלל ההורים שלך?רבת איתם או משהו?".שאלה.
"לא זה לא קשור להורים שלי..זה גונסלו".אמרה עייפה,כשהניחה את הבגדים והתיישבה לידה.
"את אוהבת אותו".אמרה בחיוך.
"לא,לא יודעת..הוא לא מפסיק לנשק אותי,לשלוח לי מתנות,להבטיח הבטחות ו..אוף".אמרה מיואשת.
"אני פשוט לא רוצה להתאהב ואני יודעת שהוא יכול לגרום לזה לקרות".אמרה בעצב.
"חח נראה לי שאת הבחורה היחידה במקום הזה שעוד מחזיקה מימנו ולא מתעלפת".אמרה קמילה מצחקקת.
"לא להרבה זמן..הוא מהמם ואני לא אדישה כלפיו כמו שזה נראה ובכל פעם שהוא מנשק אותי אני נמסה".אמרה.
"למה את כל כך מתנגדת?למה את לא רוצה להתאהב?".שאלה קמילה.
"כי פגעו בי פעם אחת ואני לא רוצה להיפגע פעם נוספת".
"לא כל הגברים אותו הדבר,קטה,אולי גונסלו יהיה החוויה המתקנת שלך ואת תהיה שלו".אמרה קמילה.
"הוא בדיוק כמו כל הגברים ויותר גרוע מי זה,קמי,הוא רודף אחרי כל אחת".אמרה כועסת והמשיכה לקפל בגדים.
"כי בתוך עיניך מצאתי את עצמי,
ובכל כך הרבה פעמים הלכתי לאיבוד,
כי בנקודה מסוימת בחשכה כבר לא שמעתי יותר מימך.."
בינתיים אצל גונסלו-הוא היה בחדר עם לולה:
"התגעגעתי אליך".אמרה,כשנישקה את צווארו בנשיקות קטנות ועדינות.
"לולה,לא היום".אמר,כשניסה להתרחק מימנה.
"אני יודעת שאתה רוצה את זה בדיוק כמוני".אמרה לולה,כשהורידה את חולצתה.
"כן אבל לא היום".אמר,כשהרים את חולצתה שהייתה זרוקה.
"מה קורה לך,אה?אתה לא מתפקד בזמן האחרון".אמרה כועסת.
"אין לי חשק,מותר לי לא?".שאל כועס גם הוא.
"חח אל תגיד לי 'שהתלקקת' ".אמרה מצחקקת,כשליטפה את חזהו.
"לא,לולה,אני לא 'מקולקל' אני פשוט לא רוצה".הוא אמר והוציא את כל בגדיו מהארון והתחיל לקפל.
"אל תגיד לי שזה בגלל קטלינה?".שאלה המומה.
"לא זה בגללי..".אמר מתחמק.
"אני לא עיוורת,גונסה,אני רואה איך אתה רודף אחריה והיא מתעלמת מימך".
"היא לא אוהבת אותך כמוני".היא אמרה,כשליטפה את פניו ברוך.
"אני לא מחפש אהבה,לולה,דיי".הוא אמר נאנח כשהתרחק מימנה.
"היא דוחה אותך,אתה מעורר בה אמפתיה,גועל..וכשתתעייף מלרוץ אחריה אני יהיה כאן,כמו תמיד לצידך".אמרה לולה ולבשה את גופייה ויצאה מהחדר.
"תחזיר את מבטך,
שכבר לא ממיס אותי,
תחזיר את המילים שאיתם הפנטת אותי,
שנתנו משמעות לחיי והיום..לא אומרות לי דבר,דבר..
ובגלל זה אני לא אוהבת אותך יותר,
ובגלל זה אני לא אוהבת אותך יותר,
אני כבר לא אוהבת אותך יותר.."
"מה עכשיו?".שאל צועק,כשהיא נכנסה לחדר.
"אוקי,הבנתי,אני מפריעה".אמרה קטלינה ובא לצאת מהחדר.
"לא,לא,סליחה,חשבתי שזה מישהי אחרת".אמר בחיוך מצטער.
"יותר נכון מישהי".אמרה,כשתיקנה אותו."ראיתי את לולה יוצאת מפה עצבנית".אמרה.
"היא תמיד עצבנית כשאני לא מרצה אותה".אמר גונסלו והמשיך לקפל בגדים.
"אתה נותן לה סיבות בשביל להרגיש ככה".אמרה,כשהתיישבה לידו ועזרה לו עם הבגדים.
"לולה,יודעת מצוין שאין בינינו כלום חוץ מקשר פתוח".הוא אמר.
"זה רק עם לולה או שיש עוד כמה בנות שהם תחת המושג 'קשר פתוח' ?".שאלה בסקרנות.
"את יודעת את התשובה אז למה את שואלת?".שאל,כשהביט בה.
"כי אני מפחדת להיות אחת מהם,גונסלו,בגלל זה אני מבקשת,אני פצירה בך שתפסיק לשלוח לי מכתבים,מתנות,תפסיק לנשק אותו..תפסיק לרדוף אחריי".אמרה מיואשת.
"ומי אמר שאת תכנסי לקטגוריה הזאת?".שאל הרים את מבטה.
"אז לאיזה קטגוריה אני יכנס,אה?".שאלה בעצבנית.
"לקטגוריה שאף אחת בחיים לא נכנסה,ללב שלי".הוא אמר והיא השתתקה.
גונסלו:זה כבר הפך ליותר מסתם משחק בשבילי להשיג אותך,קטה.
קטלינה:כל מה שמתחיל במשחק כזה מסתיים רע.
גונסלו:אני לא ישקר לך,קטה,זה נכון שבעבר רציתי רק להכניס אותך למיטה שלי אבל היום..
קטלינה:היום זה אותו הדבר ותמיד זה יהיה ככה ולי כבר נמאס ממשחק הכוחות הזה..אז אם אני צריכה לשכב איתך בשביל להוריד אותך מהגב שלי אז אני יעשה את זה.היא אמרה והורידה את הגופייה והתחילה לנשק את צווארו.
גונסלו:דיי,קטה,דיי..מה יש לכל הבנות היום שהן מתפשטות מולי,אה?
קטלינה:זה מה שאתה רוצה אז זה מה שתקבל.היא אמרה והפילה אותו על המיטה ונישקה אותו.
גונסלו:דיי!הוא אמר והוריד אותה מימנו.את לא מבינה שאיתך זה שונה?!
נכון בעבר רציתי רק את זה אבל היום זה לא ככה..אני מרגיש אליך דברים,אני חולם אליך,אני חושק בך בצורה אחרת,אני רוצה שתהיי רק שלי ולא של אף אחד אחר.אמר כשהחזיק את פנייה ומחה את דמעותיה.
קטלינה:אני לא מאמינה לך..אתה כמו כולם.
גונסלו:אני נשבע לך בהורים שלי,קטה,שמה שאני מרגיש אליך לא הרגשתי כלפי אף בחורה.
קטלינה:זה לא מעניין אותי מה אתה מרגיש.אני רוצה לראות אותך רחוק ממני ואל תנשק אותי ואל תשלח לי מתנות.
היא אמרה כועסת,כשמחה את דמעות,לבשה את החולצה והלכה משם.
"אני לא רוצה לעצור בשביל למצוא חלקים מהלב שלי,
ושוב פעם להישבר ולהבין שלא הייתי אני,
זו שנתנה לך הכול,
שזה לא היה הדבר הכי טוב,לא היה..
כי בתוך עיניך מצאתי את עצמי,
ובכל כך הרבה פעמים הלכתי לאיבוד,
כי בנקודה מסוימת בחשכה כבר לא שמעתי יותר מימך.."
בחזרה למרסלה-היא הייתה בחדרה,בחדר האמבטיה,היא עשתה מקלחת קצרה ויצאה,כשהיא הייתה
עטופה במגבת קצרה לבנה ושערה היה רטוב וספוג במים:
"אימא..מה אתה עושה פה,מפגר?".שאלה מבוהלת,כשראתה את רודריגו מולה עם שקית זבל שחורה בידו.
"לא יודע אולי בשביל שתסבירי לי מה זה".הוא אמר והוציא מתוך השקית את ספריי הצבע שלפני
זמן קצר רסיסה אותם על רכבו.
"אני לא יודעת מה זה ואיך זה הגיע בכלל לפה".אמרה מתחמקת."צא מפה!אתה לא רואה שאני ערומה?".
"לא יעזור לך,מטומטמת,את תשלמי לי על זה וביוקר".אמר רודריגו מאיים,כשהחזיק את זרועה בחוזקה.
"אוקי זאת הייתי אני אז מה?עכשיו גם תכריח אותי לקנות לך אוטו חדש או לקחת אותו לתיקון,אה?".שאלה מתגרה.
"לא נראה לי שלתפרנית כמוך יש מספיק כסף לתקן אוטו כמו שלי".אמר בזלזול.
"אתה פשוט בנאדם מגעיל,רודריגו,אני לא יודעת איך בכלל החברים שלך סובלים אותך!".היא אמרה והשתחררה מימנו.
"את לא יותר מעצבנת ממני,מפגרת,ואני מבטיח לך שזה לא יגמר ככה".הוא אמר ובא לצאת.
"מרסלה".צעקה המורה שלה מחוץ לחדר.
"שיט,לא,לא הלך עלינו".אמרה לחוצה,כשהביטה בו.
"מרסלה,אני יכולה להיכנס?".שאלה המורה."אנחנו צריכות לדבר".היא אמרה,כשדפקה על הדלת.
"אין בררה,כנס".היא אמרה ומשכה אותו פנימה,אל האמבט ונכנסה גם.
"את משוגעת!".אמר המום,כשפתחה עליו את המים הקרים.
"לא ואתה נורמאלי שאתה נכנס לפה כשאני באמצע מקלחת".נזפה בו.
"מאיפה הייתי אמור לדעת שהמורה שלך תעשה לך ביקור בית".אמר כועס.
"מרסלה".אמרה ונכנסה פנימה.רודריגו התכופף.
"מה קרה?".שאלה לחוצה.כשפתחה חצי דלת.
"אני קוראת לך שעה,אנחנו צריכות לדבר על המלגה שלך".אמרה המורה.
"אני יודעת אבל זה לא יכול לחכות אחרי המקלחת?".שאלה מחייכת.
"כן את צודקת,תסיימי להתקלח ואני מחכה לך למטה".אמרה בחיוך ויצא מהחדר.
"היא כזאת נודניקית לפעמים".אמרה נאנחת."היי ואתה תפסיק להסתכל לי על הרגליים".אמרה כועסת.
"תסתכלי מה עשית,כולי רטוב עכשיו".אמר רועד מקור.
"חח ואתה רוצה שאני ירחם עליך או מה?".שאלה מצחקקת.
"אני שונא אותך!!".הוא אמר,כשתפס אותה במותניה ונשק אותה בתשוקה,כשהמים עוד זורמים מעליהם.
תחזיר את מבטך,
שכבר לא ממיס אותי,
תחזיר את המילים שאיתם הפנטת אותי,
שנתנו משמעות לחיי והיום..לא אומרות לי דבר,דבר..
וזה כל כך נכון,
לב קר,
לא צריך לשחק בדבר,
כי לא נכנס בהם אפילו נצוץ בבקרים,
ואיפה שאהבה איבדה את הדרכה כבר לא תמצא את הדרך חזרה הביתה.
ובגלל זה אני לא אוהבת אותך יותר,
ובגלל זה אני לא אוהבת אותך יותר,
אני כבר לא אוהבת אותך יותר.."
תחזיר את מבטך,
שכבר לא ממיס אותי,
תחזיר את המילים שאיתם הפנטת אותי,
שנתנו משמעות לחיי והיום..לא אומרות לי דבר,דבר..
וזה כל כך נכון,
לב קר,
לא צריך לשחק בדבר,
כי לא נכנס בהם אפילו נצוץ בבקרים,
ואיפה שאהבה איבדה את הדרכה כבר לא תמצא את הדרך חזרה הביתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Bar-Mor