בבננות תודה לכולן על תגובות אוהבת אתכןןן המון המוןןן,סורי

שלא היה פרק כמה ימים..מבטיחה לפצות (-;

פרק חדשדשדששש מקווה שתאהבו ומחכה לתגובות-נגן שיר הרקע למעלה-מומלץ(אחד השירים האהובים עליי).

תהנווו

Capitulo 5 Alejate de mi

תתרחקי ממני ותעשי זאת מהר לפני שאשקר לך,

השמיים שלך נהפכים לאפורים,

אני כבר הולך מתחת לסערה,

תתרחקי ממני,תברחי שכך לא אוכל לראות אותך,

תביני שגם אם אני מבקש שתלכי,אני לא רוצה לאבד אותך.

"מרסלה,המורה מחכה לך למטה".אמרה קטלינה וויקי,שנכנסו לחדר האמבטיה ונשארו המומות.

הם התרחקו זה מזה במבוכה.

"אוקי..מה הולך פה?".שאלה ויקטוריה לחוצה.

"לא הולך פה כלום".אמרה מרסלה עצבנית,כשיצאה מהמקלחת והוא אחריה.

"טוב,לא מעניין אותי מה קרה פה..צריך לחשוב על דרך מקורית להוציא אותך מפה".אמרה קטלינה.

"קח שלא תתקרר".אמרה ויקי וזרקה לו מגבת.

"מה עושים?אסור שיראו אותו פה אחרת ארבעתנו לא נצא לטיול".אמרה מרסלה.

"אני יחכה עד שהיא תצא וזהו".אמר רודריגו.

"חח רואים שאתה לא מכיר תמורה כי היא יכולה להישאר פה עד הערב".צחקקה ויקטוריה.

"טוב,אז מה התוכנית?".שאל לא מבין.

"טוב,אין בררה תצטרך להתחפש".אמרה מרסלה בחיוך.

"חח ממש אני רץ".אמר רודריגו בגיחוך.

"ולי יש את התחפושת המושלמת בשבילך".אמרה קטלינה מחייכת.

"אני ילך להביא אותה".אמרה ויקטוריה נרגשת,כשיצאה מהחדר.

"אתן לא רציניות,נכון?".שאל מפוחד.

"אין לך בררה,רודריגו,ומרסלה קדימה להתלבש כי המורה עוד תתייבש למטה".אמרה קטלינה.

"תודה,אמיגה,אני חייבת לך".אמרה מרסלה ויצאה מהחדר וויקי נכנסה עם השקית.

"אתה מוכן?".שאלה ויקי בחיוך.

"תקשיבו,אני יודע שאתן לא מתות עליי אבל עד פה".אמר כשהתרחק מהן.

"נוו אל תהיה שפן,קדימה!".

"מרסלה,את הולכת לשלם על זה ובגדול!".הוא אמר והן צחקו.

לאחר חצי שעה,רודריגו,היה לבוש בחצאית מינית לבנה,גרביונים שחורים,גופייה צמודה ועליונית ארוכה.

על הראש שמו לו פאה תלתלים בלונדינית,נעלו לו נעלי עקב ולבסוף איפרו אותו.

"חח אתה מוכן?".שאלו הבנות בצחקוק.

"לא".אמר בפרצוף חמוץ.

"יאללה זה עכשיו או לעולם לא".אמרה ויקטוריה.

"לא,לא,לא,לא".אמר רודריגו כשהחזיק תעצמו במקלחון,לא מוכן לצאת מהחדר.

"נוו אל תהיה ילד..קדימה".אמרה קטלינה,שניסתה למשוך אותו החוצה.

האור כבר לא מספיק,

את לא רוצה ללכת על הכאב,יחפה,

מלאך שומר עליך..

ושם את האמת בפי בשביל להראות לך את היציאה.

"מרסלה,את יודעת שאני מעריכה אותך מאוד ושאת תלמידה מצטיינת אבל.."

"אבל מה?".שאלה מרסלה לא מבינה.

"את לא תוכלי להישאר בקולג' אם לא תשלמי על שכר הלימוד שלך כבר מזה כמה חודשים".אמרה המורה.

"אני מבטיחה שאני ישלם אבל אני צריכה עוד קצת זמן בשביל לאסוף את כל הכסף".אמרה.

"היי המורה".אמרו הבנות כשנפנפו לה,כשירדו מהמדרגות.

"היי בנות ומי זו?".שאלה כשהביטה על הבחורה המתולתלת.

"זאת גבי היא קצת ביישנית אז אנחנו הולכת".אמרה ויקטוריה.

"גבי?".שאלה המורה לא מבינה.

"טוב..לא משנה,בנות,לכו ותיהנו.בקיצור מרסלה את לא תוכלי לצאת לטיול אם לא תשלמי חלק מהסכום".אמרה המורה.

"לא,לא את לא יכולה לעשות לי את זה..חכי כל כך לטיול הזה עם החברים שלי".אמרה מאוכזבת.

"אני מצטערת אבל יש לך עוד חודש וחצי בשביל לשלם על הלימודים או שתצטרכי לעבור מפה".אמרה המורה.

תתרחקי ממני,אהובה,

אני יודע שיש לך עוד זמן,

אני לא מי שבאמת נראה,

וסליחה שאני לא מי שאת חושבת שאני,

אני לא נפלתי מהשמיים,

אם את עדין לא מאמינה,אהובה,

ואת רוצה לקחת את הסיכון,

את תראי שאני באמת טוב בלבגוד וגרום לסבל..

למי שאני הכי אוהב,

למי שאני הכי אוהב.."

לאחר כמה דקות,רודריגו והבנות נכנסו לחדרם של הבנים:

"חח מה זה אמור להיות?".שאל חוליאן שהתפוצץ מצחוק יחד עם כל הבנים.

"יאללה תשתקו,זה לא מצחיק בכלל".אמר כשזרק את הפאה על הרצפה בעצבים.

"הלו היי אל תהרוס לנו את גבי".אמרה קטלינה מצחקקת.

"כן אל תהרוס עבדנו קשה עליה".אמרה ויקי מגחכת.

"אפשר להבין למה את מחופש לבחורה?".שאל גונסלו לא מבין.

"חח תקשיב לא ידעתי שיש לך את הסטיות האלה מהצד".אמר אנטוניו נחנק מצוחק.

"אני יהרוג את שלושתכם אם לא תפסיקו לצחוק".אמר כועס כשהוריד את הגופייה.

"אתן מוכנות להסביר מה קרה?".שאל גונסלו,כשפנה לבנות.

"אנחנו האחרונות שיודעות פה משהו".אמרה ויקי בחיוך.

"טוב,אני חושבת שהמשימה שלנו נגמרה כאן".אמרה קטלינה,כשבאה לצאת מהחדר.

היא פתחה את הדלת והמנהל היה בדרכו לחדר.

"שיט,המנהל עומד להיכנס לחדר".אמרה קטלינה לחוצה.

"חבל מאוד שאין לי תחפושות של גברים".אמר רודריגו בציניות.

"מה עושים?".שאל חוליאן לחוץ.

"אחת לארון ואחת למקלחת".אמר רודריגו.

"ממש לא".אמרה קטלינה עקשנית.

הצעדים של המנהל רק התגברו.

"אין זמן יאללה".אמר גונסלו,כשתפס במותניה של קטלינה ונכנס איתה יחד לארון הבגדים.

"לא,לא,לא אני רק היום עשיתי פן".אמרה ויקטוריה מתלוננת.

"אני בעצמי יעשה לך פן חדש רק בואי".הוא אמר ומשך אותו למעלה למקלחות.

הם נכנסו לתוך המקלחון וחוליאן פתח את המים.

"חוליאן את אהרוג אותך".אמרה צועקת כשהיא מתה מקור.

"שש..תשתקי".הוא אמר כשתפס אותה במותניה.

המנהל נכנס לחדרß רודריגו עדין היה מחופש לאישה:

המנהל:האדון סוארס?מדוע אתה לבוש בצורה הזאת?

רודריגו:מה זה?אה אנחנו מארגנים מסיבת תחפושות בטיול אז חשבתי על משהו מקורי.אמר בחיוך מובך.

המנהל:בהחלט זה משהו מאוד מקורי..אני מקווה שלא הצטרך להדאיג את ראש העיר.

רודריגו:לא,לא,לא אין צורך להדאיג אותו.

בינתיים בתוך הארון:

"אני נחנקת,גונסלו,אני לא מסוגלת לנשום!".אמרה לחוצה.

"לא..אל תגידי לי שאת קלאוסטרופובית?!".אמר לחוץ בעצמו.

"כן..תוציא אותי מפה,תוציא אותי..".אמרה חנוקה,כשהכתה בחזהו.

"שש..תביטי בי ותרגיעי כי את לא לבד..את איתי".הוא אמר וליטף את פנייה.

"תעשה משהווו".אמרה כועסת.

"אני יודעת שביקשת אבל הפעם אין לי בררה".הוא אמר בחיוך,הוא ליטף את פנייה ונישק אותה נשיקה ארוכה וממושכת.

בינתיים למעלה:

ויקטוריה:אני יודעת שאתה לא אוהב אותי ושאנחנו ביחד רק בכאילו אבל..

חוליאן:שום אבל,ויקי,כבר הסברתי לך מצוין שהמצב הזה לא ישתנה.

ויקטוריה:אני יודעת,אבל אני לא יכולה להימנע מי זה.אמרה בדמעות.אני נושאת אותך בליבי,בחלומות שלי.

חוליאן:כנראה שעדיף שנסיים את הפרסה הזאת לפני שיהיה מאוחר.

ויקטוריה:למה אתה מתעקש לא להתאהב,אה?שאלה פגועה.

חוליאן:כי טוב לי ככה,כי אני לא רוצה את זה.

ויקטוריה:לי יש הרגשה שאתה סתם מפחד,מתחמק ממני כי אתה יודע שאיתי זה יכול לקרות.

ויקטוריה:אני לא א-ו-ה-ב אותך,תקלטי כבר!צעק.

בחזרה למטה,אצל רודריגו ואנטוניו:

המנהל:מה היה הרעש הזה?שאל,כשהתקרב למדרגות.

רודריגו:זה?זה חוליאן המתוסכל שבמקלחת..בחורות,אתה יודע?אמר מחגך.

המנהל:יש שם בחורות?שאל המנהל מבוהל.

אנטוניו:חח לא,לא הוא התכוון שיש לחוליאן בעיות עם הבחורות.

המנהל:אני מחפש את רודריגס?שמעתי שהוא ניפצע.

 רודריגו:כן,מישהו ניסה לפגוע קטלינה והוא הגן עליה.

המנהל:ומה הוא עשה בחדרה של הצעירה?

רודריגו:הוא שמע אותה צועקת ונכנס.

המנהל:אוקי,אוקי אני מקווה שזה רק זה..ואיפה הוא?

רודריגו:הוא,הוא,הוא..

אנטוניו:הוא הלך לאחות שתחליף לא את התחבושת שיצא מהמקום.

המנהל:תגידו לו שאני מחכה לו בחדר שלי.

רודריגו:כן המנהל.

המנהל:וסוארס..תעשה תלבש משהו צנוע ומכובד למקום הזה.

המנהל יצא מהחדר.

אנטוניו:חח אפשר להגיד שהוא אהב את התחפושת שלך.

רודריגו:שתוק!!יאללה צאו כבר.צעק כועס.

חוליאן וויקי ירדו מהמדרגות וגונסלו וקטלינה יצאו מהארון:

ויקטוריה:נלך,קטה?שאלה בעצב,כשהייתה עטופה במגבת גדולה.

קטלינה:כן אבל לפני זה נראה לי שזה מגיע לו.היא אמרה,כשהסתובבה לגונסלו וסטרה לו.

ויקטוריה:כן גמאני חושבת שזה מגיע לו.אמרה וסטרה גם היא לחוליאן.

" תתרחקי ממני,

את יודעת טוב שאני לא ראוי לך,

הייתי רוצה להתחרט,להיות מי שאני ולא לומר לך את זה,

תתרחקי ממני,תברחי,

שכך לא אוכל לראות אותך,

תביני  שגם אם אני מבקש שתלכי ,

אני לא רוצה לא לאבד אותך.."