איך היה יום העצמאות?אני מקווה שמהנה וכיף בדיוק כמו אצלי,

המון רעש,מוקף בחברים הכי טובים ובהמון הופעות טובות ועל האש כמובן ((:

בננות תודה תודה ותודה על כל התוגובות שלכם באמת מחמםם את הלב וסליחה שנעלמתי ככה חח..אוהבתתת אתכם המון המווןןן

ועכשיווו הפרק השישי...תהנו

שיר הרקע(הפעם לא בספרדית חח)

Capitulo 6 la verdad dubele

האמת כואבת אבל השקר יותר.

אתה יכול לברוח היום,מחר,מחרתיים אבל לא כל החיים.

החיים הם לא מרדף קבוע,החיים הם לא תמיד שחור – לבן.

אם מוצר אחד פגום זה לא אומר שכולם פגומים,

אם גבר אחד פגע בך זה לא אומר שכל הגברים רעים.

זה היה אמצע הלילה,היא לא יכלה להירדם וגם כשהצליחה,

התעוררה בכל פעם שהוא חדר לתוך חלומותיה.

הוא דחק אותה לפינה,לא אפשר לה מנוח,הוא ניסה לכבוש כל חלק ופיסה מהלב שלה.

"את חייבת להפסיק לחשוב עליו,את חייבת!".אמרה קטלינה לעצמה.

היא ניסתה בכל הכוח להתנגד,להדחיק ולשכוח אבל שום דבר לא עזר.

היא הבטיחה,היא נשבעה לעצמה שאחרי מאריסיו היא לא תתאהב לעולם.

מאריסיו-הוא היה בחור נאה,שרירי,כובש בעל עיניים כחולות וחיוך מהפנט.

הוא מהבחורים האלה שאת נשארת קפואה לידם,שאת נשאבת לעולם שלהם,שאת שוכחת לחלוטין מעצמך,

הוא מהבחורים האלה שאת ממתינה שעות על גבי שעות מול הטלפון מחכה שיעלו בטובם לצלצל.

הוא אחד מאלה שלא יודע להיות נאמן לבחורה אחת,אחד שלא מתחרט,אחד שפוגע בלי לשים לב.

מאריסיו-הוא בחור יפה תואר,היה בו משהו ממגנט ומאתגר.

ומאריסיו הוא לא היה רק החבר של קטלינה במשך ארבע שנים,הוא היה חבר של כולן,

הוא בגד בה,רמס את כבודה,השפיל אותה ובז לה בצורה הכי שפלה שיש.

"תני לי לחבק אותך בפעם האחרונה,

זה הסיכוי האחרון להרגיש שוב פעם,

אבל את שברת לי את הלב,

ועכשיו אני לא יכול להרגיש כלום.."

הזיכרון של מאריסיו,הפצעים שהוא השאיר בה עדין לא הגלידו,ויתכן,

שלא יגלידו לעולם אם לא תיתן הזדמנות שנייה ללב שלה.

גונסלו היה ההעתק של מאריסיו-הוא היה נאה,מושך,מאתגר ואף פעם לא נקשר לבחורה אחת.

"שאהבתי אותך זה היה כ"כ לא אמיתי,

אני אפילו לא מצליח לשכנע את עצמי,

כשאני מדבר זה הקול של מישהו אחר.."

היא יצאה מהחדר,

כנראה שהיא לא היחידה שלא הצליחה להירדם,כי ויקי יצאה אחריה.

מרסלה-ניסה לישון,לעצום עיניים ולחלום אך לא הצליחה,

המחשבות על הכסף שהייתה צריכה לגייס ללימודים הטריד אותה.

"זה גורם לי לדמוע,

אני מנסה להתאפק אבל זה

כואב יותר מדיי

אני מנסה לסלוח אבל זה

לא מספיק כדי להרגיש טוב.."

ויקי,היא יצאה מהחדר ובזהירות רבה היא נכנסה לחדרם של הבנים,לחדרו של חוליאן.

הוא ישן במיטתו,במיטה האמצעית,הוא היה כל כך שלו,כל כך רגוע ושונה משאר הימים.

הוא נראה כל כך עדין,פגיע ושברירי כשעיניו היו סגורות-הרוך נשפך מפניו בכל פעם שחיוך התחמק לו מבין השפתיים.

חולצתו הייתה שרועה על הרצפה,חזהו היה חשוף ומלא בשרירים וריבועים-הוא היה פשוט מושלם.

היא התקרבה אליו,השתדלה לא להרעיש,היא ליטפה את פניו ונשקה לשפתיו נשיקה חטופה.

"אני אוהבת אותו אותך,חוליאן,ואני יודעת שאיפשהו בתוכך אי פעם מתישהו..תאהב אותי בחזרה".

היא אמרה,לוחשת באוזניו.

ויקי,לא הבינה איך בחור כה יפה,חכם וצעיר אינו מוכן לאהבה,לא רוצה באהבה-זה היה פשוט לא נתפס.

היא חייכה חיוך קל,נכנסה לתוך מיטתו והניחה את ראשה על חזהו,

היא הרגישה את קצב פעימות ליבו ונרדמה.

"את לא יכולה לנגן על מיתרים קרועים,

את לא יכולה להרגיש דבר,

זה הלב שלך שלא רוצה להרגיש,

אני לא יכול לספר לך משהו שהוא לא אמיתי..

האמת כואבת אבל

השקרים גרועים יותר,

איך אני יכול לתת יותר,

כשאני אוהב אותך קצת פחות מבעבר?.."

היא ישבה על המדרגות,דמעות מלחות זלגו ממורד לחייה,

היא כל כך מתגעגעת אליו,לחום שלו,לחיוך שלו שהיה מרגיע אותה בלילות החשוכים.

זה לא יכול להיות שהוא יותר בקשר עם קטלינה מאשר איתה-המחשבה הזאת צמררה אותה.

"מה בחורה יפה כמוך עושה כאן בשעה כזאת?".שאל גונסלו,כשהתקרב אליה.

"סתם,לא מצליחה להירדם".אמרה קמילה בחיוך,כשמחה את דמעותיה.

"לא,לא,לא את בכית".הוא אמר,כשתיישב לידה וליטף את פנייה ומחאה את שארית דמעתה.

הוא באמת היה כובש-הדרך שהוא פנה אליה,הדרך שבה הוא הביט בה וברוך שהפגין הוא פשוט הקסים אותה.

"חח כן קצת".אמרה בצחקוק.

"אתה תמיד כזה?".שאלה,כשהביטה בו מחייכת.

"חח איך כזה?".שאל לא מבין.

"כזה..פלרטטן,כובש.."

"חח את תאמיני לי אם אני יגיד לך שאני אפילו לא מנסה להיות כזה וזה יוצא לבד?".הוא שאל והיא חייכה לשלילה.

"יש לך חיוך יפיפייה".אמרה קמי,כשליטפה את פניו ושרטטה את שפתיו והוא,הוא חייך.

קמילה-הייתה בדיוק כמו כולן,היא לא הייתה אדישה כלפי גונסלו,וגונסלו לא היה אדיש כלפיה.

גונסלו-היה בחור נאה,מושך ומאוד ממגנט,היא התקרבה אליו,כאילו שהמבט שלו משך אותה אליו,

היא התקרבה אליו עוד ועוד עד ששפתיה נגעו בשפתיו.

הוא אחז בצדדי פניה,תפס בשערה ונישק אותה במלוא התשוקה נשיקה סוחפת וגדולה,נשיקה כזאת

שגורמת לאדמה מתחתך לרעוד ולליבה להלום מרוב התרגשות.

אגב-זה קורה לכל בחורה שמתמזל מזלה לנשק בחור מסוגו-הן פשוט נופלות לרשת שלו,

והוא?

הוא לא חשב,הוא לא הפעיל שיכול דעת,שבמהלך כה פעוט הוא יכול לגרום לה לסבל,יכול לגרום לה לבכות,

והכי גרוע שבאותו הרגע קטלינה יכולה לעבור ולראות אותם ואז סיכויים שלו איתה ישאפו מתחת לאפס.

הם התנתקו זה מזה,מבוכה השתלטה עליהם,הוא מאוד בלבל אותה.

"אני..אני מצטערת".אמרה קמילה,חסרת מילים,מבולבלת ובעיקר המומה מימה שקרה הרגע.

היא קמה ממקומה ונעלמה בן רגע כאילו שלא הייתה שם מעולם,לפני שגונסלו הספיק בכלל להשכיל מילה.

"בנוות".הוא אמר נאנח בעייפות,כשקם ממקומו.היא עמדה במסדרון והוא הבחין בה.

"לא..לא ידעתי..שאת כאן".אמר גונסלו,הוא התחיל להילחץ ולגמגם.

"גמאני לא".אמרה במבט קר ורציני.

"כמ..ה..זמן את כאן?".שאל בחיוך מובך,כשהוא מגרד את ראשו בתמימות.

"מספיק זמן בשביל לראות את הצרפתייה שדפקה לקמילה".אמרה בחיוך.

"אני שומע סוג של קנאה בקול שלך?"

"אתה לא שומע שום בסוג קול שלי".אמרה,חד משמעית.

למרות שהיא לא הראתה את זה והוא לא הבחין בכך,מאוד הפריע לה הנשיקה של קמילה עם גונסלו.

"אני לא מאמין לך!".אמר כועס,כשתפס במותניה והצמיד אותה קרוב אליו.

"דיי תפסיק לשחק או.קיי?!המשחק הזה לא הולך לך".אמרה מנסה להשתחרר.

"את בכוח מנסה לשגע אותי?".שאל לא מבין.

"לשגע אותך?בינתיים זה אתה שמשגע כאן את כולן".אמרה בציניות.

"כנראה של את כולן".הוא אמר ותפס בידיה בחוזקה.

"מאיזה חומר את קרוצה אלוהים..איך אני יכול להגיע אליך?".

"אני בטוחה שלא מהחומרים שאת ק-ו-ר-צ-ת ואל תחלום ביני לבניך בחיים זה לא יקרה".אמרה קטלינה כועסת,

כשהשתחררה בכוח מאחיזת יד והתרחקה מעט.

"חח את מקנאה זה מה שזה".אמר בחיוך דבילי.

"חח אם זה מה שגורם לך להרגיש יותר טוב עם עצמך אז בבקשה..אבל בשבילי אתה תמיד תישאר אידיוט מוחלט!ואל תשלה את עצמך חמוד..אני לא מחפשת ילד,אני מחפשת גבר,אחד שיש לו ביצים למשהו רציני,אחד שיודע

מה הוא רוצה מהחיים שלו,אחד שיודע להחזיק אישה לצידו ולא,ולא פושטק חסר ניסוי כמוך".אמרה קטה.

גונסלו,היה המום,המילים שלה היו כל כך חזקות בעל עוצמה ומשקל רב,שגרמו לו לבלוע את רוקו ולהרכין את ראשו במבוכה,כי כל מילה שלה הייתה נכונה,כי הוא הילד והיא הייתה גדולה עליו.

הוא לא יכל עליה,הוא לא יכל להתמודד איתה ועם הסירוב שלה-גונסלו לא הכיר את המושג "לא" אף אחת אף פעם לא סירבה לו ,

כולן נפלו לרגליו בלי מאמץ ולראשונה בחיי הוא פוגש מישהי עם ביצים שלא מפחדת לומר את האמת בפנים.

הוא הביט בה בחיוך והתקרב.

הוא אחז במותניה בחוזקה ולא הרפה,הוא יכל להרגיש את הלחץ ששרר בתוכה ואת פעימות ליבה.

הוא ליטף את פניה,למרות שהיא ניסתה להתנגד למגע שלו,הוא התקרב שוב ונישק אותה במלוא התשוקה.

מתי הוא יבין?שבכוח הוא לא ישיג איתה דבר,אה?

הוא נישק אותה והיא בתגובה נשכה את שפתיו והדפה אותו מימנה בחוזקה-הוא היה המום,חסר מילים.

"מה קרה השתתקת פתאום?תולעת בלעה לך את הלשון או מה?".

"אחד מאיתנו יצטרך לוותר,קטה,וזה לא יהיה אני!אני ילד,שאוהב את החיים,שיודע ליהנות מכל רגע,לעומתך,

שאת 'בוגרת ' כמו שאת אומרת,שמתנהגת כמו אישה בת 60 מרירה,חומצה ומלוחה..תשחררי קצת".

"יש מספיק פרחות בשביל שתהיה עוד אחת!".אמרה בחיוך עוקצני.

"אי אפשר איתך פשוט אי אפשר!".אמר כועס.

"מעולה..אני אישה בת 60 ואת גבר חסר יכולת אז זה לא הולך!"

"דיי אין לי כוח אליך..אני הולך לישון".הוא אמר מיואש.הוא הביט בה מבט אחרון והלך.

רק לאחר שהוא הלך היה אפשר להבחין בדמעות שזלגו ממורד לחייה,דמעות מלוחות של כאב.

המילים שלו הכאיבו לה,פצעו אותה,הכוחניות שלו פגעה בגאוותה.

היא לא בכתה בגלל שראתה אותו מתנשק עם בחורה אחרת,היא בכתה בגלל שכל מה שהוא אמר היה נכון,

היא הרגישה כמו אישה בת 60 חמוצה,מרירה ומלוחה,שמונעת מעצמה את הזכות לאהבה.

"את לא יכולה להרגיש דבר,כשהלב שלך לא רוצה להרגיש "

מקווה אהבתם ומחכה לתגובות,

אגב יש לך הצעות לדמות של מאריסיו?

אוהבתת ברושש