היי בנננות,

התגעגעתי המון המון וסליחה שלא עידכנתי זמן מה,מבטיחה לפצות (:

בינתיים קבלו את פרק 9 בתור טעימה קטנה למה שהולך להיות,אם יהיה לי היום זמן אולי יהיה פרק נוסף.

אוהבת המון ותודה שחיכית כל כך הרבה זמן.

אם הנגן לא עובד להיכנס לשיר בכתובת הזאת: http://www.youtube.com/watch?v=e8MXvHCqldc

Capitulo 9

האוטובוס היה מלא.הוא התקדם פנימה ונעצר.

"אפשר לשבת פה?".שאל חוליאן את ויקי,שישבה לצד החלון והמושב לידה פנוי.

"מצטערת,יושבים פה".השיבה ביהירות והסירה את מבטה.

"כן?מי?אני לא רואה פה אף אחד".אמר בחיוך מתוכם.הוא הבין שהיא מתחמקת,

שהיא לא רוצה לראות אותו,שמה שראתה לפני שנכנסה לאוטובוס פגעה בה ועורר את קנאתה.

"יש לך מקום ליד חימנה!אז מה הבעיה?".שאלה עצבנית.

"את יודעת טוב מאוד שאני לא סובל אותה".הסביר חוליאן.

"ואני לא סובלת אותך".אמרה בחוסר איפוק."וחוץ מי זה לא נראית כל כך סובל כשהיית במסדרון".

"חח אל תגידי לי שאת מקנאה?".שאל חוליאן משועשע.הוא התקרב אליה,ליטף את פניה..הוא ידע שזה מעצבן אותה.

"אל תיגע בי,אל תתקרב אליי ואני לא מקנאה וכבר אמרתי לך שיושבים פה אז ביי".אמרה בעקשנות.

"כן?אז מי יושב פה?".התעקש לדעת.

"אני".אמר אנטוניו,כשנעמד מאחוריו.

"אתה?!?".שאל בחצי חיוך,קצת שחצני ויהיר.

"כן.אני".הוא אמר לו בחצי חיוך,מחזיר לו באותו מטבע ומזיז אותו הצידה ומתיישב ליד ויקי ונותן לה נשיקת שלום בלחי,

צמוד לשפתיה מול עיניו.

הוא בלע את רוקו,את גאוותו והתקדם קדימה אל מושבה של חימנה.

הוא היה המום,הוא לא האמין שויקי התהפכה לו ככה,שפתאום היא איתנה,

עיקשת,עומדת על שלה ונותנת לעצמה כבוד ודורשת שיכבדו אותה.

"שוכבת כאן ואתה קרוב אליי,

זה קשה להילחם ברגשות האלה,

כשמרגיש שכ"כ קשה לנשום,

נתפסת ברגע הזה,

נתפסתי בחיוך שלך.."

הוא מעולם לא הכיר את הרגש הזה,

הוא מעולם לא הכיר את חווית הפרפרים בבטן ואף פעם החיוך לא היה עולה לו אחרי נשיקה.

מבט חוצה מבט,אף אל אף,ידיים משולבות.הוא ליטף את פנייה,היא לא הסירה את עיניה מעיניו,

כאילו שהיא מנסה למצוא משהו ולא מצליחה.היא הייתה מאוד מבולבלת.

"אנחנו נאחר לאוטובוס".אמרה מרסלה בחיוך מובך,כשניסתה להתנתק ולהתחמק מימנו.

"חח אז נאחר..יש פה משהו יותר חשוב מהטיול הזה".אמר בחיוך רחב.הוא עדין אחז בה.הוא לא רצה להרפות.

"אני..אני לא עוד אחת מהחברות שלך שאתה יכול להשתעשע איתן".אמרה כועסת.

"לא,לא,לא..אל תהיי לי קטלינה עכשיו!אל תשפטי אותי בגלל העבר שלי".התחנן רודריגו.

"איך לא?..אם יצאת עם מליון ואחת בנות יפיפיות".אמרה בעצב.

היא פחדה להתאהב,היא פחדה להיפגע ויותר גרוע מי זה היא פחדה לעשות מעצמה צחוק.

"אתה פושע!אתה רק רוצה לעשות מימני צחוק וליהנות על חשבוני עם החברים שלך וזה לא פייר".כעסה.

הרושם הראשוני כבר נקבע.איך לעזאזל לשנות אותו?!?

איך להוכיח לה שהיא טועה,שהוא באמת מרגיש משהו ורוצה לגלות אותו לעומק,

שהיא מסקרנת אותו,שהוא נמשך אליה ושכל ההצקות האלה בהפסקות ובערבים הם לא סתם,

זה רק הרצון שלו להיות קרוב אליה,ושזו הדרך היחידה שמצא להגיע אליה.

איך לעזאזל משנים רושם ראשוני?

איך להוכיח לה שמאחורי כל הדמות השוביניסטית ומאצ'ואיסטית שבנה לעצמו עומד גבר בעל רגשות כנים,

שמוכן ורוצה להסתכן למען האהבה?איך להוכיח לה שהוא אחר,שהוא לא רוצה ללעוג לה.

"אף פעם לא נפתחתי לאף אחד,

כל כך קשה להיאבק שאני

מחזיק אותך בזרועותיי,

אנחנו לא צריכים לזרז את זה,

פשוט ניקח את זה לאט.."

הוא נכנס לחדר,טרק את הדלת וצנח על המיטה בעצבים.

הוא הרגיש כל כך רע עם עצמו אבל למה?אם הוא עושה את זה כל הזמן,אם הוא מכניס את כולן למיטה,

משלה אותן ומבטיח להן דברים שהוא לא יכול לקיים.

למה איתה הוא הרגיש חסום,חנוק ובו זמנית תשוקה בלתי מוסברת וחשק עצום להיות קרוב אליה,למה?

המוח שלו התפוצץ מרוב מחשבות,שאלות שעדין לא היו לו עליהם תשובות.

הוא כבר פספס את הטיול אז אין לו בררה,הוא יאלץ לבלות ארבעה ימים בחברתה.

הוא נכנס למקלחת-זרם המים הקרים הקפיא אותו וככה גם לכמה רגעים את המחשבות שלו עליה.

הוא בחיים לא התאהב באף אחת,הוא לא הכיר את הרגש הזה ואף פעם הוא לא היה סקרן לגביה כמו שאף פעם

בחורה לא סקרנה אותו מלבד קטלינה,היה בה משהו מיוחד מלבד היופי שלה.

הוא יצא מהמקלחת,כשמגבת קצרה עוטפת את פלג גופו התחתון,כשריבועיו חשופים לעין..גם לו לא היה חסר,

הוא היה מושלם,הוא היה אליל כל הבנות.

"היי".אמרה קטה,כשנכנסה לפתע לחדר,הוא הסתובב אליה.

"אממ סליחה לא ידעתי שאתה..".אמרה ובאה ללכת לאחור.הוא חייך.הוא ידע שהיא לא מהבחורות האלה

שמזילות עליו ריר ובטח שלא מאלה שיתנפלו אליך בשנייה הראשונה מבלי להכיר קודם.

"חח היי אל תברחי".הוא אמר כשהתקרב אליה,כרך את ידיו סביב מותניה.

"מה רצית?".שאל כשליטף את פנייה.

"האוטובוס האחרון לטיול יוצא עוד מעט".

"ואת רוצה לנסוע?".

"כן,לא יודעת לא בלי להישאר במקום הריק הזה לבד.."אמרה בחיוך.

"הוא לא ריק,שנינו כאן..או שאת מפחדת להישאר איתי לבד?".שאל בחיוך.

"אני לא מפחדת אני פשוט נזהרת".אמרה בחיוך,כשכרכה את ידיה סביב צווארו.

"חח אוץ' זה כאב..אני לא יודע מה קורה לי איתך אבל את מטריפה אותי..."הוא אמר.

הוא התקרב אליה קצת יותר,ליטף את פניה ונישק אותה ברוך אבל הפעם זה לא היה בכוח,

הפעם הוא לא הפעיל שום מאמץ כי הפעם זה הגיע גם מימנה.

רק נשיקה על השפתיים שלך באור הירח,

רק נגיעה באש השורפת,

ואני לא רוצה לפשל בקטע הזה,

אני לא רוצה להרחיק לכת,

רק ירייה בחושך שאתה עלול להיות,

האחד שחיכיתי לו כל חיי

אז מותק אני בסדר,

עם רק נשיקת ליל טוב.."