Capitulo 4 No Te Quiero Nada

"אני לא רוצה לעצור בשביל למצוא ריקנות בליבי,

בשביל להבין שאיתך לא הייתי אני,

חשבתי שבלאהוב אותך זה יהיה מספיק לך,אך זה לא היה.."

"את משוגעת,מרסלה!".אמרה ויקטוריה מבוהלת,כשהביטה לכל הצדדים.

"תירגעי,ויקי,הוא לא יגלה שאלה היינו אנחנו".אמרה מרסלה,כשהמשיכה להשחית את הרכב של רודריגו.

"למה את עושה את זה?למה זה טוב?".שאלה לא מבינה.

"למה?בגללו העיפו אותי מעבודה,ויקי,הוא כל פעם עושה לי את זה מחדש".אמרה מרסלה עצבנית.

"לי נראה ששניכם שרופים זה על זה ואתם סתם לא מעיזים".אמרה ויקי בכנות.

"ממש!אני והמטומטם הזה בחיים לא נהיה ביחד".אמרה בהתנגדות.

"אל תגידי אף פעם בחיים כי החיים עוד יכולים להפתיע אותך".היא אמרה.

"לא נראה לי ו..סיימתי".אמרה בחיוך.

"תודה לאל עכשיו אפשר ללכת?".

"חח כן בואי".היא אמרה והכניסה את כל צבעי הספרי לשקית והלכה משם.

"אני לא רוצה לעצור בשביל לשמוע אותך אומר שהחיים הם טובים יותר,

בזרועותיך אני התנתקתי בכוח מהלב,

אל תגיד שאתה אוהב אותי,

אין לזה שום משמעות,אוהבי.."

בינתיים בחדר של הבנות-קטלינה וקמילה הכינו את התיק לקראת הטיול:

"אני לא מכירה אותך יותר מדיי טוב אבל אני מרגישה שעובר עליך משהו,קטה".אמרה כשהתיישבה מולה.

"כמו מה?".שאלה בחיוך,כשהביטה בה בעודה מקפלת בגדים לתוך המזוודה.

"לא יודעת את מאוד עצורה,מפחדת,סגורה..משתדלת לא לחשוף יותר מדיי רגשות".אמרה קמילה.

"זה בגלל ההורים שלך?רבת איתם או משהו?".שאלה.

"לא זה לא קשור להורים שלי..זה גונסלו".אמרה עייפה,כשהניחה את הבגדים והתיישבה לידה.

"את אוהבת אותו".אמרה בחיוך.

"לא,לא יודעת..הוא לא מפסיק לנשק אותי,לשלוח לי מתנות,להבטיח הבטחות ו..אוף".אמרה מיואשת.

"אני פשוט לא רוצה להתאהב ואני יודעת שהוא יכול לגרום לזה לקרות".אמרה בעצב.

"חח נראה לי שאת הבחורה היחידה במקום הזה שעוד מחזיקה מימנו ולא מתעלפת".אמרה קמילה מצחקקת.

"לא להרבה זמן..הוא מהמם ואני לא אדישה כלפיו כמו שזה נראה ובכל פעם שהוא מנשק אותי אני נמסה".אמרה.

"למה את כל כך מתנגדת?למה את לא רוצה להתאהב?".שאלה קמילה.

"כי פגעו בי פעם אחת ואני לא רוצה להיפגע פעם נוספת".

"לא כל הגברים אותו הדבר,קטה,אולי גונסלו יהיה החוויה המתקנת שלך ואת תהיה שלו".אמרה קמילה.

"הוא בדיוק כמו כל הגברים ויותר גרוע מי זה,קמי,הוא רודף אחרי כל אחת".אמרה כועסת והמשיכה לקפל בגדים.

"כי בתוך עיניך מצאתי את עצמי,

ובכל כך הרבה פעמים הלכתי לאיבוד,

כי בנקודה מסוימת בחשכה כבר לא שמעתי יותר מימך.."

בינתיים אצל גונסלו-הוא היה בחדר עם לולה:

"התגעגעתי אליך".אמרה,כשנישקה את צווארו בנשיקות קטנות ועדינות.

"לולה,לא היום".אמר,כשניסה להתרחק מימנה.

"אני יודעת שאתה רוצה את זה בדיוק כמוני".אמרה לולה,כשהורידה את חולצתה.

"כן אבל לא היום".אמר,כשהרים את חולצתה שהייתה זרוקה.

"מה קורה לך,אה?אתה לא מתפקד בזמן האחרון".אמרה כועסת.

"אין לי חשק,מותר לי לא?".שאל כועס גם הוא.

"חח אל תגיד לי 'שהתלקקת' ".אמרה מצחקקת,כשליטפה את חזהו.

"לא,לולה,אני לא 'מקולקל' אני פשוט לא רוצה".הוא אמר והוציא את כל בגדיו מהארון והתחיל לקפל.

"אל תגיד לי שזה בגלל קטלינה?".שאלה המומה.

"לא זה בגללי..".אמר מתחמק.

"אני לא עיוורת,גונסה,אני רואה איך אתה רודף אחריה והיא מתעלמת מימך".

"היא לא אוהבת אותך כמוני".היא אמרה,כשליטפה את פניו ברוך.

"אני לא מחפש אהבה,לולה,דיי".הוא אמר נאנח כשהתרחק מימנה.

"היא דוחה אותך,אתה מעורר בה אמפתיה,גועל..וכשתתעייף מלרוץ אחריה אני יהיה כאן,כמו תמיד לצידך".אמרה לולה ולבשה את גופייה ויצאה מהחדר.

"תחזיר את מבטך,

שכבר לא ממיס אותי,

תחזיר את המילים שאיתם הפנטת אותי,

שנתנו משמעות לחיי והיום..לא אומרות לי דבר,דבר..

ובגלל זה אני לא אוהבת אותך יותר,

ובגלל זה אני לא אוהבת אותך יותר,

אני כבר לא אוהבת אותך יותר.."

"מה עכשיו?".שאל צועק,כשהיא נכנסה לחדר.

"אוקי,הבנתי,אני מפריעה".אמרה קטלינה ובא לצאת מהחדר.

"לא,לא,סליחה,חשבתי שזה מישהי אחרת".אמר בחיוך מצטער.

"יותר נכון מישהי".אמרה,כשתיקנה אותו."ראיתי את לולה יוצאת מפה עצבנית".אמרה.

"היא תמיד עצבנית כשאני לא מרצה אותה".אמר גונסלו והמשיך לקפל בגדים.

"אתה נותן לה סיבות בשביל להרגיש ככה".אמרה,כשהתיישבה לידו ועזרה לו עם הבגדים.

"לולה,יודעת מצוין שאין בינינו כלום חוץ מקשר פתוח".הוא אמר.

"זה רק עם לולה או שיש עוד כמה בנות שהם תחת המושג 'קשר פתוח' ?".שאלה בסקרנות.

"את יודעת את התשובה אז למה את שואלת?".שאל,כשהביט בה.

"כי אני מפחדת להיות אחת מהם,גונסלו,בגלל זה אני מבקשת,אני פצירה בך שתפסיק לשלוח לי מכתבים,מתנות,תפסיק לנשק אותו..תפסיק לרדוף אחריי".אמרה מיואשת.

"ומי אמר שאת תכנסי לקטגוריה הזאת?".שאל הרים את מבטה.

"אז לאיזה קטגוריה אני יכנס,אה?".שאלה בעצבנית.

"לקטגוריה שאף אחת בחיים לא נכנסה,ללב שלי".הוא אמר והיא השתתקה.

גונסלו:זה כבר הפך ליותר מסתם משחק בשבילי להשיג אותך,קטה.

קטלינה:כל מה שמתחיל במשחק כזה מסתיים רע.

גונסלו:אני לא ישקר לך,קטה,זה נכון שבעבר רציתי רק להכניס אותך למיטה שלי אבל היום..

קטלינה:היום זה אותו הדבר ותמיד זה יהיה ככה ולי כבר נמאס ממשחק הכוחות הזה..אז אם אני צריכה לשכב איתך בשביל להוריד אותך מהגב שלי אז אני יעשה את זה.היא אמרה והורידה את הגופייה והתחילה לנשק את צווארו.

גונסלו:דיי,קטה,דיי..מה יש לכל הבנות היום שהן מתפשטות מולי,אה?

קטלינה:זה מה שאתה רוצה אז זה מה שתקבל.היא אמרה והפילה אותו על המיטה ונישקה אותו.

גונסלו:דיי!הוא אמר והוריד אותה מימנו.את לא מבינה שאיתך זה שונה?!

נכון בעבר רציתי רק את זה אבל היום זה לא ככה..אני מרגיש אליך דברים,אני חולם אליך,אני חושק בך בצורה אחרת,אני רוצה שתהיי רק שלי ולא של אף אחד אחר.אמר כשהחזיק את פנייה ומחה את דמעותיה.

קטלינה:אני לא מאמינה לך..אתה כמו כולם.

גונסלו:אני נשבע לך בהורים שלי,קטה,שמה שאני מרגיש אליך לא הרגשתי כלפי אף בחורה.

קטלינה:זה לא מעניין אותי מה אתה מרגיש.אני רוצה לראות אותך רחוק ממני ואל תנשק אותי ואל תשלח לי מתנות.

היא אמרה כועסת,כשמחה את דמעות,לבשה את החולצה והלכה משם.

"אני לא רוצה לעצור בשביל למצוא חלקים מהלב שלי,

ושוב פעם להישבר ולהבין שלא הייתי אני,

זו שנתנה לך הכול,

שזה לא היה הדבר הכי טוב,לא היה..

כי בתוך עיניך מצאתי את עצמי,

ובכל כך הרבה פעמים הלכתי לאיבוד,

כי בנקודה מסוימת בחשכה כבר לא שמעתי יותר מימך.."

בחזרה למרסלה-היא הייתה בחדרה,בחדר האמבטיה,היא עשתה מקלחת קצרה ויצאה,כשהיא הייתה

עטופה במגבת קצרה לבנה ושערה היה רטוב וספוג במים:

"אימא..מה אתה עושה פה,מפגר?".שאלה מבוהלת,כשראתה את רודריגו מולה עם שקית זבל שחורה בידו.

"לא יודע אולי בשביל שתסבירי לי מה זה".הוא אמר והוציא מתוך השקית את ספריי הצבע שלפני

זמן קצר רסיסה אותם על רכבו.

"אני לא יודעת מה זה ואיך זה הגיע בכלל לפה".אמרה מתחמקת."צא מפה!אתה לא רואה שאני ערומה?".

"לא יעזור לך,מטומטמת,את תשלמי לי על זה וביוקר".אמר רודריגו מאיים,כשהחזיק את זרועה בחוזקה.

"אוקי זאת הייתי אני אז מה?עכשיו גם תכריח אותי לקנות לך אוטו חדש או לקחת אותו לתיקון,אה?".שאלה מתגרה.

"לא נראה לי שלתפרנית כמוך יש מספיק כסף לתקן אוטו כמו שלי".אמר בזלזול.

"אתה פשוט בנאדם מגעיל,רודריגו,אני לא יודעת איך בכלל החברים שלך סובלים אותך!".היא אמרה והשתחררה מימנו.

"את לא יותר מעצבנת ממני,מפגרת,ואני מבטיח לך שזה לא יגמר ככה".הוא אמר ובא לצאת.

"מרסלה".צעקה המורה שלה מחוץ לחדר.

"שיט,לא,לא הלך עלינו".אמרה לחוצה,כשהביטה בו.

"מרסלה,אני יכולה להיכנס?".שאלה המורה."אנחנו צריכות לדבר".היא אמרה,כשדפקה על הדלת.

"אין בררה,כנס".היא אמרה ומשכה אותו פנימה,אל האמבט ונכנסה גם.

"את משוגעת!".אמר המום,כשפתחה עליו את המים הקרים.

"לא ואתה נורמאלי שאתה נכנס לפה כשאני באמצע מקלחת".נזפה בו.

"מאיפה הייתי אמור לדעת שהמורה שלך תעשה לך ביקור בית".אמר כועס.

"מרסלה".אמרה ונכנסה פנימה.רודריגו התכופף.

"מה קרה?".שאלה לחוצה.כשפתחה חצי דלת.

"אני קוראת לך שעה,אנחנו צריכות לדבר על המלגה שלך".אמרה המורה.

"אני יודעת אבל זה לא יכול לחכות אחרי המקלחת?".שאלה מחייכת.

"כן את צודקת,תסיימי להתקלח ואני מחכה לך למטה".אמרה בחיוך ויצא מהחדר.

"היא כזאת נודניקית לפעמים".אמרה נאנחת."היי ואתה תפסיק להסתכל לי על הרגליים".אמרה כועסת.

"תסתכלי מה עשית,כולי רטוב עכשיו".אמר רועד מקור.

"חח ואתה רוצה שאני ירחם עליך או מה?".שאלה מצחקקת.

"אני שונא אותך!!".הוא אמר,כשתפס אותה במותניה ונשק אותה בתשוקה,כשהמים עוד זורמים מעליהם.

תחזיר את מבטך,

שכבר לא ממיס אותי,

תחזיר את המילים שאיתם הפנטת אותי,

שנתנו משמעות לחיי והיום..לא אומרות לי דבר,דבר..

וזה כל כך נכון,

לב קר,

לא צריך לשחק בדבר,

כי לא נכנס בהם אפילו נצוץ בבקרים,

ואיפה שאהבה איבדה את הדרכה כבר לא תמצא את הדרך חזרה הביתה.

ובגלל זה אני לא אוהבת אותך יותר,

ובגלל זה אני לא אוהבת אותך יותר,

אני כבר לא אוהבת אותך יותר.."

תחזיר את מבטך,

שכבר לא ממיס אותי,

תחזיר את המילים שאיתם הפנטת אותי,

שנתנו משמעות לחיי והיום..לא אומרות לי דבר,דבר..

וזה כל כך נכון,

לב קר,

לא צריך לשחק בדבר,

כי לא נכנס בהם אפילו נצוץ בבקרים,

ואיפה שאהבה איבדה את הדרכה כבר לא תמצא את הדרך חזרה הביתה.

ובגלל זה אני לא אוהבת אותך יותר,

ובגלל זה אני לא אוהבת אותך יותר,

אני כבר לא אוהבת אותך יותר.."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שיר הרקע של הקטע(מומלץ)קישור למטה(נגן למטה):

http://www.youtube.com/watch?v=L2UA8aUmw4k&feature=related

יאללה תהנוווו ומחכה לתגובות,אוהבת המוןןןן ברוש.

Capitulo 3 Una Confusion

"הגעת עם תקווה,

ההמתנה שלי הסתיימה.

דיברת כשאני אהבתי ואתה צחקת,

כשחשבת שאתה חסר לי כל כך.."

הם עמדו במסדרון,היא חבקה אותו בחוזקה.

"אני ידעתי שיום אחד תודה בזה שגם אתה אוהב אותי".אמרה ויקי בחיוך,כשנישקה אותו נשיקה חפוזה על השפתיים.

"לא,לא ויקי..אני לא אוהב אותך".הוא אמר,כשהוריד אותה מימנה."עשיתי את זה בגלל חימנה".הוא אמר והיא לא הבינה.למה שהוא יעשה סצנת קנאה מול בחורה שהוא בקושי מכיר חצי שנייה.

"בגלל חימנה?אני לא מבינה למה שתעשה את זה?".שאלה.

"כי אני מכיר אותה עוד מלפני והיינו פעם חברים".הוא אמר והיא התעצבה.

"אז מה כל ההצגה הזאת?!?למה להשלות אותי ככה,אה?".שאלה כועסת.

"כי אני זקוק לעזרה שלך..אני רוצה שהיא תסבול,שהיא תבין שיש לי חיים אחריה".אמר חוליאן.

"מה איתי,חוליאן?מה עם החיים שלי?".שאלה בעצב.היא מאוד התאפקה בשביל לא לפרוץ בבכי.

"אם את לא מסוגלת לעזור לי בזה אז אני יבקש עזרה מבחורה אחרת".הוא אמר.

"לא,לא..אני יעזור לך".היא אמרה בחיוך.

"באמת?".שאל,כשליטף את פנייה.

"כן".אמרה בלחש."איך זה ילך..אנחנו נהיה חברים בכאילו?".

"כן..ואני מבקש מימך בלי מילים על אהבה אחרת זה סיים מאוד מהר".הוא אמר והלך.

"אל תדאג זה יהיה בלי אהבה".היא אמרה בעצב,כשדמעות זלגו במורד לחייה.

"לא שחכתי את המשפטים שלך,

גרמת לי לראות שיש שם משהו נוסף,

הכנפיים נלקחו לי,

אני לא יכול לעוף,פצעו אותי לחינם.."

"לא שוב פעם".אמרה קטלינה מיואשת,כשנכנסה לחדר.

"אתה לא מתייאש אף פעם?".שאלה כועסת.

"לא".אמר גונסלו בחיוך.

"תניח לי..אני לא מחפשת חבר,אני לא מחפשת אהבה ובטח שלא סטוץ".

"מה אני יכול לעשות אם הלב שלי מתעקש עליך,אה?".שאל,כשליטף את פנייה.

"אתה מרמה את עצמך ואתה מנסה להשלות אותי..דיי".אמרה כועסת,כשהתרחקה מימנו ושוב פעם זרקה את

הפרחים שהביא לה לפח.הפח היה מפוצץ מהדברים שלו.

"אני יכול לדעת מי המטומטם שפגע בה ככה שאת מפחדת להתקרב אליי?"

"מי?גברים כמוך..עכשיו לך".היא אמרה ובאה ללכת אבל הוא תפס אותה בזרועה והצמיד אותה אליו.

"אז תני לי להיות טעות המתקנת,תני לי לשנות את התפיסה שלך,את הרגשות שלך".אמר גונסלו.

"אני לא יכולה".היא אמרה.דמעות זלגו במורד לחייה.הוא ליטף את פנייה,ליטף את שפתיה.

"את יכולה רק אם תחליטי להעיז,לקחת סיכון".הוא אמר.

הוא בא לנשק אותה אבל אז הוא הרגיש חבטה חזקה בצוואר שגרמה לו ליפול על הרצפה.

"גונסלווו!".אמרה מפוחדת.

מולה עמד בחור שרירי וגבוה שהיה לבוש בשחור,פניו היו מכוסים בכובע גרב שחור.

"מה אתה רוצה?".שאלה מבוהלת בעודה מתרחקת אחורה.

"אותך!".הוא אמר בקול עבה.הוא תפס אותה בכוח וניסה להוציא אותה מהחדר.

"עזוב אותה!".צעק גונסלו כשנעמד והסתער עליו.

"הצילוו..מישהוו".היא צעקה.

אותו הבחור הלבוש בשחור הוציא סכין ופצע את גונסלו בכתפו וברח משם במהירות.

"אלוהים ישמור..אתה מדמם".אמרה בדמעות.

"תמיד חלמתי למות בזרועותייך".אמר בחיוך.

"תשתוק מטומטם..זה לא הזמן לבדיחות".היא אמרה וחבשה לו תכף עם אחת החולצות שלה.

"אל תבכי,אני בסדר זה רק דם".הוא אמר ומחה את דמעותיה.

"תנשקי אותי?".שאל בחיוך.

"הוריקן שהורג

ולאט-לאט גורם לך לדמם,

כל כך חזקה שהיום הסבלנות שלי פקעה בפנייך,

החשק שלי לחיות,אני נכנע לסבל,

אל תחפש אותי כי אני שונאת אותך ואני

רק מוצאת בך את העובדה שהלכתי.."

היא המשיכה לצועק עד שרודריגו ואנטוניו נכנסו לחדר:

"מה יש לך את מטורפת למה את..".אמר רודריגו,כשנכנס לחדר ונדהם.

"בגלל זה אני צועקת!".היא אמרה בדמעות."מה קרה כאן לעזאזל?".שאל אנטוניו לא מבין.החדר היה מבולגן.

"מישהו נכנס לחדר והתחיל לתקוף אותנו ופצע את גונסלו,כשניסה להגן עליי".אמרה קטה.

"זה מה שקורה לך,אחי,כשאתה מנסה לשחק אותה דון ג'ואן".נזף בו רודריגו,כשהרים אותו על הרגליים.

"תרגיעי,קטה,הוא יהיה בסדר,אנחנו ניקח אותו למרפאה".אמר אנטוניו,מנסה להרגיע אותה.

"מה קרה פה..את בסדר?".שאלה מרסלה,כשנכנסה לחדר עם הבנות.

"כן.אני בסדר".היא אמרה בעצב."מה קרה?".שאלה כשחיבקה אותה.

"אני לא יודעת..אני הייתי פה עם גונסלו ופתאום מטורף עם בגדים שחורים נכנס לפה ותקף אותנו".

"דיי,קטה,זה עבר הכול בסדר עכשיו".אמרה ויקי,כשחיבקה אותה.

"חייבים להגיד את זה להבטחה ולהנהלה".אמרה קמילה.

"כן הצודקת".היא אמרה ומיד קמה ממיטתה ויצאה.

"הייתי רק בלבול,

הייתי השקר הגדול שלך לשכוח אהבה ישנה,

הייתי סתם בלבול,

פעלת בלי לחשוב,

שבך אני יתאהב ושאתה אולי תוכל להרוס לי את החיים,

אתה.."

"תגיד,אחי,זה לא היה עוד אחד מהתכסיסים שלך בשביל לזכות בהתערבות,נכון?".שאל רודריגו.

"תגיד,אתה דפוק?אתה רוצה מכות?!זה לא הייתי אני,אני נשבע לך שהייתי איתה שם ואז הוא צץ".אמר גונסלו.

"זה מה שקורה לך,כשאתה מנסה להיות 'אדיב' עם נשים".אמר חוליאן,כשנכנס לחדר והתיישב על המיטה.

"שתוק,שתוק אחי לך בכלל אין זכות להביא דעה..מה הקטע שאתה עם ויקטוריה?".שאל לא מבין.

"תכלס מה הקטע כי לפני יומיים אמרת שאין לך כלום אליה".אמר רודריגו.

"זה בגלל חימנה,אני מכיר אותה עוד מלפני שנכנסתי לכאן".אמר חוליאן.

"ואוו חח מה היה לך ולכוסית הזאת?".שאל רודריגו משועשע.

"היינו חברים והיא עזבה אותי לטובת מישהו אחר".

"אוץ' זה לא נעים בכלל".אמר גונסלו.

"בדיוק ועכשיו אני רוצה שהיא תתרחק ממני וויקי היא האופציה הכי טובה שלי כרגע".אמר חוליאן.

"תיזהר שלא תתאהב בה בסוף".אמר אנטוניו שיצאה מהמקלחת.

"זה לא יקרה".אמר חוליאן בעקשנות.

"טוב,חבר'ה אני זז לסטודיו..נמאס לי להיות כאן".אמר גונסלו.

"אתה פצוע,אחי,אתה חייב לנוח".אמר רודריגו.

"הוריקן שהורג

ולאט-לאט גורם לך לדמם,

כל כך חזקה שהיום הסבלנות שלי פקעה בפנייך,

החשק שלי לחיות,אני נכנע לסבל,

אל תחפש אותי כי אני שונאת אותך ואני

רק מוצאת בך את העובדה שהלכתי.."

הדרך שלו לברוח מהצרות היה הסטודיו,שם הוא נהג להתחבא כשרע לו ולצייר.

"אז כאן אתה מתחבא".אמרה קטלינה בחיוך,כשנכנסה לחדר בדממה.

"לא שמעתי אותך נכנסת,ממתי את כאן?".

"מספיק זמן כדי להבין שאתה עדין פצוע ושאסור לך לצייר".אמרה,כשלקחה לו את תצבעים ואת המכחול.

"חח זה הדרך שלי לשכוח קצת ולהעביר את זמן".אמר בחיוך.

"לשכוח מימה גונסלו?אתה כולה בחור בן 22 שהחיים שלו רק מתחילים".אמרה לא מבינה.

"לשכוח אותך,לשכוח את החיוך שלך ואת העובדה שאת מתרחקת ממני בכל פעם שאני מנסה להתקרב אליך".

הוא אמר,כשתפס במותניה והצמיד אותה לקיר.הוא לכד אותה בין זרועותיו.

"אוף אי אפשר איתך!אי אפשר להיות לצידך מבלי שתתחיל לפלרטט איתי?".שאלה כועסת.

"מי פגע בך ככה,אה?"שאל,כשליטף את פנייה.

"למה אתה חושב שפגעו בי?".שאלה מתחמקת מעיניו.

"כי את מלאה במגננות,בחמות ואת לא נותנת לאף גבר להתקרב אליך".אמר גונסלו.

"שחרר אותי,גונסלו,דיי".אמרה באי נוחות.

"אני רוצה לאוהב אותך".הוא אמר כשצמיד את ראשו למצחה.

"באתי בשביל להודות לך והבאתי לך שוקולד כפיצוי".היא אמרה והוא חייך.

"חח אני רוצה את הנשיקות שלך ולא את השוקולדים".אמר מצחקק.

"איך אני יכול להיכנס ללב שלך,אה?".שאל כשהרים את מבטה.

"אתה לא יכול".היא אמרה,כשהביטה היישר לתוך עיניו.

"אני יתאזר בסבלנות ואני יודע שיום אחד אני כן יהיה בתוך הלב שלך אפילו אם זה קצת".

"כבר מאוחר..אני ילך".היא אמרה משפילה את פנייה ומתקדמת.

"חכי..".הוא אמר ותפס בזרועה והצמיד אותה בחזרה לקיר ולגופו>הוא נישק אותה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שיר הרקע לקטע הזה(מומלץ)>לחצו על קישור.

Lu-Una Confusion

בננות ובננים השמח לשמוע(חח לקורא)את דעתך על הפרק ואל הסיפור בכלל)

אם יש הצעות או כל מיני נקודות שאתם רוצים שאוסיף-אז אני בטוחה להצעות

אוהבתתתתתתתת ברוש

Capitulo 2 la apuesta

"את היית הבובה שקניתי באותו היום,

את היית השקר שלי ועדין לא ידעת,

ההתערבות שהתערבתי עם כמה חברים,

שמהדלת הזאת את תצאי איתי אוחזת בידי.."

"אני לא מבין!".אמר גונסלו מיואש,כשנכנס לחדר וצנח על המיטה בעצבים.

"חח מה קרה?מי סירבה לשכב איתך הפעם?".שאל חוליאן מצחקק,כשישב מולו,כשבידו החזיק עיתון.

"קטלינה!היא הבחורה היחידה בכל המקום הדפוק הזה שלא בא לה עליי!".אמר גונסלו המום.

"תגיד מה אתה רוצה מהבחורה הזאת,אה?חסר בחורות במקום הזה שאתה מתנכל דווקא אליה".אמר רודריגו.

"היא לא כל בחורה ואתה יודע את זה!".אמר כועס."הבחורה לא רוצה אותך אז שחרר".התעקש רודריגו.

"היא אמרה לי שהיא מאוהבת בך,חוליאן".הוא אמר בקנאה.

"חח טוב,בסדר ושבוע שעבר היא אמרה לך שהיא אוהבת  בנות,גונסלו,היא מתחמקת מימך אז דיי".אמר חוליאן.

"נכון היא יפה,היא מושכת אבל היא לא רוצה אותך".אמר שוב פעם רודריגו.

"אני מתערב איתך על מה שאתה רוצה שהיא תהיה שלי,שמהדלת הזאת היא תצא אתי יד ביד".אמר גונסלו.

"כן?על הפורשה החדשה שלך?".שאל מחייך.

"על הפורשה החדשה שלי ואם אני זוכה אז בלופט שלך".

"חח ואוו זה מתחמם..חח לא ידעתי שקטלינה שווה כל כך הרבה".אמר חוליאן מצחקק.

"אין בעיה הלופט שלי יהיה שלך אם תזכה אבל אני רוצה גם הוכחה שזה באמת נכון".אמר רודריגו.

"חח אין בעיה,אחי,אתה תקבל את ההוכחה הכי טובה,כשהיא תהיה במיטה שלי".אמר גונסלו מחייך.

"חח במה אני זוכה?".שאל חוליאן.

"אתה תזכה לשמוע אותו שותק ולא מוציא מילה על קטלינה אחרי שהוא יפסיד".אמר רודריגו.

"חח תצחק,תצחק כי אני הולך לנצח".הוא אמר בנחישות.

"תיזהר שאתה לא תצחק אחרון כשתתאהב בה".אמר חוליאן.

"אני לא התאהב,אני לא מעוניין להתאהב בה ולא באף אחת".הוא אמר בנחישות.

"אתה היית בשבילי החלום שהסתרתי,מאז

שהייתי ילדה ועד שהכרתי אותך,

פתחת את רשימת האהבים שלי ראשון,

זכית בשתי נקודות על שגנבת את נשיקותיי מבלי לדעת זאת.."

"קח את הבגדים שלך".אמרה מרסלה,כשפתחה פתאום את הדלת וזרקה לו שקית עם בגדים.

"אני מקווה שלא שטפת אותם ביד".אמר רודריגו,כשלקח את השקית.

"זה בסדר,אתה לא שווה את המאמץ שלי".אמרה בחיוך מזויף.

"חח אוקי,יפה,יפה".הוא בחיוך,כשהוציא מהארנק שלו שטר ומסר לה.חוליאן וגונסלו לא הפסיקו לצחוק.

"אני לא צריכה את הכסף המטונף שלך,עדיף שתשאירו אותו לעצמך".היא אמרה כועסת וזרק אותו לרצפה.

"חשבתי שאתה צריכה כסף לא?".שאל מגחך.

"תהיה בטוח שאני לא צריכה אותו מימך".היא אמרה ביהירות ויצאה משם.

"חח מסכנה יום אחד היא תחטוף שבץ מימך".אמר חוליאן צוחק.

"למה אתה מציק לה כל כך,אה?".שאל גונסלו.

"לא יודע,התנהגות שלה ויהירות שלה מעצבנת אותי".הוא אמר.

"ומה הבגדים האלה?".שאל חוליאן.

"הלכתי לאכול במסעדה ומגושמת הזאת הייתה המלצרית ונחש מה?היא שפחה עליי את המנה".הוא אמר.

"חח האמת שמגיע לך כי אתה שחצן ורברבן".אמר גונסלו צוחק.

"ואני התחלתי להתאהב מבלי לשים לב,

ואני כבר גליתי שהייתי רק התערבות שלך,

ואיך להוכיח לך שהרגשות שלי אמיתיים עכשיו?

ואיך לחזור לסמוך עליך אם אני לא מאמינה לך?.."

"הנה השיעורים המפגרים שלך!".אמרה ויקטוריה,כשנכנסה לחדר של הבנים וזרקה לחוליאן את המחברת.

"הלוו היי תרגיעי".אמר חוליאן,שהתכופף,כשהמחברת כמעט פגעה בו.

"שום תירגעי,חוליאן,אתה עוד תתחרט על היום הזה שדחית אותי".אמרה בעצב.

"ויקי,תקשיבי את בחורה מהממת..".הוא אמר ונקטע."בחורה מהממת אבל לא בשבילך".היא אמרה כועסת.

"כן".הוא אמר באי נוחות,כשגירד את ראשו."למה חוליאן,למה?מה דפוק בי?".שאלה בדמעות.

"זה לא את זה אני..תביני".הוא אמר לחוץ,כשחבריו מאחריו מתפוצצים מצחוק.

"אני שונאת אותך!אני שונאת אותך!!".היא אמרה כועסת,כשסטרה לו והלכה.

"חח 'זה לא את זה אני' חח מאיפה הוצאת את הקלישה הזאת?".שאל רודריגו צוחק.

"אח' זה לא מצחיק,אחי,הבחורה לא עוזבת אותי בנוחה".אמרה חוליאן.

"תדפוק ותזרוק מה הבעיה?".שאל גונסלו לא מבין.

"תודה באמת שאתם רוצים לראות אותי מת..היא לא כמו כולן היא אחרת".הסביר חוליאן.

"מה שונה בה מכל הבנות האחרות?".שאל רודריגו לא מבין.

"היא לא בחורה של לילה אחד..היא בחורה לכל החיים ואני לא רוצה לפגוע בה".

"לפי דעתי אתה סתם רגשן שמעורר סערה בכוס מים".אמר רודריגו בעייפות,כשצנח על המיטה.

"נאפשר לאוויר לרוץ בנינו,

נראה מה הרוח תספר,

ניתן לעולם להסתובב ולהסתובב עד שניפגש מחדש,

ניתן לאוויר לעבור  בין שנינו.."

 הצלצול נישמע,זה היה הסמסטר הראשון לשנה הזאת בקולג'.

"זאת אחותי,אימא,היא כל כך יפה".אמרה קמילה,כשהביטה בה עוברת במסדרון.

"אבא,הכניס אותך לפה בשביל שתקבלי את החינוך הטוב ביותר אבל אסור לך להתקרב אליה ובטח שלא לגלות

לה שאתן חולקות את אותו האבא".אמרה אימה,אינס.

"נמאס לי להסתתר,אימא!למה בכל פעם שאני מתגעגעת אליו אני לא יכולה לראות אותו,להתקשר אליו..למה הוא לא עובר לגור איתנו אם הוא אוהב אותנו  ומעדיף אותנו יותר".שאלה,קמילה לא מבינה.

"אני לא יודעת,מתוקה,כנראה שלא להכול יש תשובה".אמרה אינס.

"את קולטת שאנחנו באותו הגיל?שעשרים שנה אני חולקת את אבא שלי עם משפחה אחרת.עשרים שנה עברו ואני

עדין לא מכירה אותו מספיק".היא אמרה בעצב.

"דיי אני לא רוצה שתתעצבי ובטח שלא על היום הראשון שלך פה".אמרה אינס.

"את צודקת".היא אמרה בחיוך,כשמחה את הדמעות.

"טוב,אני חושבת שהגיע הזמן שאני ילך..".אמרה קמילה.

"תזכרי שבכל דבר קטן גם אם זה באמצע הלילה את תמיד יכולה להתקשר אליי".אמרה אינס.

"חח אני יודעת ותודה אימא".אמרה קמילה,כשנפרדה מאימה בחיבוק חזק.

"נאפשר לאוויר לרוץ בנינו,

נראה מה הרוח תספר,

ניתן לעולם להסתובב ולהסתובב עד שניפגש מחדש,

ניתן לאוויר לעבור בין שנינו.."

היא עברה במזכירות ולאחר מכן נשלחה לחדרה.

היא פתחה את הדלת,החדר היה מבולגן וצעקות נשמעו מתוכה:

"אוףף,מרסלה,הבגדים שלך במקלחת על הרצפה תיקחי אותם!".אמרה ויקי כועסת.

"עוד מעט נוו".היא אמרה והמשיכה להתאפר.

"דיי נמאס לי מימנו,הוא לא עוזב אותי במנוחה!".אמרה קטלינה,כשזרקה עוד זר של פרחים מגונסלו לפח.

"היי,מי את?".שאלה ויקי,כשהבחינה בה עומדת בכניסה.

"נעים מאוד,קמילה".היא אמרה בחיוך ונכנסה.

"את חדשה?".שאלה מרסלה,כשהסתובבה אליה.

"כן,ואמרו לי שאני יחלוק את החדר אתכן אז אני מקווה שאין לכם בעיה עם זה".

"ברוכה הבאה,קמי,ואין לנו שום בעיה ההפך כבר התגעגענו לפנים חדשות בחדר הזה כי האמת שלי ממש נמאס

לראות את שתי המעצבנות האלה כל יום".אמרה קטלינה בחיוך,כשניגשה לחבק אותה.

"חח היית מתה אנחנו ממש לא מעצבנות.נעים מאוד,ויקטוריה מילר".

"חח אולי קצת מבולגנות.מרסלה לופז".

"קטלינה,קטלינה דיאז".היא אמרה בחיוך.

"אז איפה אני ישנה?".היא שאלה כשהביטה במיטות.

"יש מיטה פנויה לידי אז אני מאוד מקווה שאת לא נוחרת".

"חח לא את יכולה להיות רגועה".היא אמרה והניחה את התיק על המיטה.

"לאיזה מגמה את הולכת?".שאלה ויקטוריה.

"ריקוד ומשחק".היא אמרה.

"ואוו מגניב".אמרה מרסלה בחיוך.

"ואתן?

"אני ומרסלה במגמת מוזיקה".אמרה ויקי.

"ואת קטלינה?".שאלה קמילה.

"עיצוב אופנה".אמרה בחיוך.

"מעצבת בגדים וכאלה..?".שאלה מופתעת.

"חח כן..שמלות,בגדים וכל מה שקשור מסביב".אמרה קטלינה.

"ואוו מגניב".אמרה בחיוך.

"כן אם את תראי את קטלוג השמלות שלה את תתעלפי היא מעצבת מהממת".החמיאה לה מרסלה.

"חח דיי את תגרמו לי להסמיק".אמרה במבוכה.

"הן סתם מגזימות..יאללה עוד כמה דקות הצלצול אז כדי שנלך".אמרה קטה

"ולא רציתי לפגוע בך אלא היו החברים שלי,

ואני צוחקת אליך כי קיבלת את העונש שמגיע לך,

ואיך לשכנע אותך שעכשיו אני רציני?

תן לי זמן כי אני עדין מביטה בך ורואה רק אש.."

הם יצאו מהחדר והסתובבו במקום ולבסוף נכנסו למזנון-שם ישבו לולה,הבנים וכמה בנות מהכיתה:

ויקטוריה:היי מה קורה?".שאלה ויקי,כשהתיישבה ליד חוליאן.

חוליאן:את שואל רק אותי או את כולם?

ויקי:את כולם אבל בעיקר אותך.אמרה בחיוך.

חוליאן:בחיי ויקי שאת מייאשת אותי ..אני לא יודע כבר באיזה צורה להגיד לך לרדת ממני.

קטלינה:טוב,לא באנו לריב..תכירו זאת קמילה היא חדשה בכיתה שלנו.

גונסלו:נעים מאוד,גונסלו.

לולה:לולה..באיזה מגמה תהיי?

קמילה:ריקוד ומשחק.

רודריגו:ואוו יפה.

מרסלה:בשביל הכול יפה כל עוד היא עם חצאית.עקצה מרסלה.

חוליאן:נעים מאוד,חוליאן.

גונסלו:נכון,אני מעדיף נשים יפות ולא כמוך.החזיר רודריגו.

גונסלו:יש נשים גרועות יותר,שמשחקות אותן קשות להשגה כשהן הכי לא.

קטלינה:מצטערת,שאני לא יכולה להיות שפנת הניסיונות שלך.מצטערת,שאני לא מתעלפת בגלל זוג עיניים כחולות.

אתה לא מעורר בי כלום,גונסלו,אז תרד מימני כי אני בחיים לא יצא עם אחד כמוך אהה ותפסיק לשלוח לי

דברים כי הפח שלי מלא כבר בחפצים שלך!

חוליאן:חח מישהי נתנה לך כאן סטירה חזקה.

גונסלו:עוד לא נולדה האישה שתסרב לי,קטה,ואני מבטיח לך שאת לא תהיה הראשונה!

לולה:אוקי דיי אתם תפחידו אותה.

קטלינה:נכון זה לא לעניין.

הצלצול נישמע ובלט בררה כולם נכנסו לכיתות:

"בוקר טוב".הוא אמר,מחנך הכיתה,סאול,כשעמד בתחילת החדר,במרכז.

"אני לא הרבה במילים,אתם ילדים מספיק גדולים..אני רק אציין כמה דברים חשובים ואתם משוחררים".

הוא אמר וכל הכיתה השתוללה ושרקה לו בפרעות.

"כמו כל שנה רשימת הבחינות אצל מזכירת המנהל.הבנים לא מתנכלים אצל הבנות והבנות לא מתנכלות אצל הבנים-

החוקים מאוד ברורים אז אני מבקש לכבד אותם ולכבד את המקום הזה שפועל כבר יותר 50 שנה".אמר סאול.

"מה עם הטיול שלנו?בסמסטר הקודם פספסנו אותו בגלל המבחנים".שאל רודריגו.

"נדבר על הטיול שבוע הבא,רודירגו,בינתיים אני רוצה שתכירו את קמילה ואת אנטוניו וחימנה".הוא אמר והם נכנסו.

ברגע שחוליאן שמע את השם חימנה,צמרמרות עברו בגופו.הוא מאוד קיווה שזאת לא תהיה החימנה שהוא מכיר,

החימנה שפגעה בו,החימנה שהוא לא רוצה לראות לעולם.

"ברואה הבא חימנה,אנטוניו בכל שאלה או בקשה תמיד תוכלו לפנות עליי ועכשיו אתם משוחררים".הוא אמר ויצא מהכיתה.

כשחימנה נכנסה לכיתה היא לא הבחינה בו אבל כשהסתובבה בשביל לברך ולהכיר את התלמידים ראתה אותו.

גונסלו:יותר מדיי חדשים יש פה בזמן האחרון.

אנטוניו:אני מקווה שזה לא מפריע לך,נעים מאוד אנטוניו.

גנוסלו:חח לא,אחי,ברואה הבא..אני אומר כמה שיותר בנות יפות יותר טוב.

רודריגו:נעים מאוד,רודריגו.

חוליאן:נעים מאוד,חוליאן.

מרסלה:נעים מאוד,מרסלה.

חימנה:חימנה ארקדי.היא אמרה,כשהיא מביטה בחוליאן.

קמילה:נעים מאוד,קמילה,גמאני חדשה כאן.

חימנה:נעים מאוד.אמרה בחיוך.           

לולה:לולה..אנחנו כנראה באותו החדר.

חימנה:מעולה.היא חייכה.ולך..איך קוראים לך?שאלה כשפנה אל חוליאן.

חוליאן:חוליאן רוסלס..מקווה שלא תשכחי,ותכירי זאת חברה שלי ויקטוריה מילר.הוא אמר,כשחיבק אותה מאחור.

ויקי הייתה המומה וכנ"ל החברים שעמדו בצד,היא לא הבינה מה פתאום הוא מציג אותה כחברה שלו.

ויקי:נעים מאוד,ויקי.היא אמרה בחיוך.

*******************

שיר הרקע לפרק הזה,לחצו על קישור למטה:

Rosa López y Manu Tenorio - La apuesta