איך היה יום העצמאות?אני מקווה שמהנה וכיף בדיוק כמו אצלי,

המון רעש,מוקף בחברים הכי טובים ובהמון הופעות טובות ועל האש כמובן ((:

בננות תודה תודה ותודה על כל התוגובות שלכם באמת מחמםם את הלב וסליחה שנעלמתי ככה חח..אוהבתתת אתכם המון המווןןן

ועכשיווו הפרק השישי...תהנו

שיר הרקע(הפעם לא בספרדית חח)

Capitulo 6 la verdad dubele

האמת כואבת אבל השקר יותר.

אתה יכול לברוח היום,מחר,מחרתיים אבל לא כל החיים.

החיים הם לא מרדף קבוע,החיים הם לא תמיד שחור – לבן.

אם מוצר אחד פגום זה לא אומר שכולם פגומים,

אם גבר אחד פגע בך זה לא אומר שכל הגברים רעים.

זה היה אמצע הלילה,היא לא יכלה להירדם וגם כשהצליחה,

התעוררה בכל פעם שהוא חדר לתוך חלומותיה.

הוא דחק אותה לפינה,לא אפשר לה מנוח,הוא ניסה לכבוש כל חלק ופיסה מהלב שלה.

"את חייבת להפסיק לחשוב עליו,את חייבת!".אמרה קטלינה לעצמה.

היא ניסתה בכל הכוח להתנגד,להדחיק ולשכוח אבל שום דבר לא עזר.

היא הבטיחה,היא נשבעה לעצמה שאחרי מאריסיו היא לא תתאהב לעולם.

מאריסיו-הוא היה בחור נאה,שרירי,כובש בעל עיניים כחולות וחיוך מהפנט.

הוא מהבחורים האלה שאת נשארת קפואה לידם,שאת נשאבת לעולם שלהם,שאת שוכחת לחלוטין מעצמך,

הוא מהבחורים האלה שאת ממתינה שעות על גבי שעות מול הטלפון מחכה שיעלו בטובם לצלצל.

הוא אחד מאלה שלא יודע להיות נאמן לבחורה אחת,אחד שלא מתחרט,אחד שפוגע בלי לשים לב.

מאריסיו-הוא בחור יפה תואר,היה בו משהו ממגנט ומאתגר.

ומאריסיו הוא לא היה רק החבר של קטלינה במשך ארבע שנים,הוא היה חבר של כולן,

הוא בגד בה,רמס את כבודה,השפיל אותה ובז לה בצורה הכי שפלה שיש.

"תני לי לחבק אותך בפעם האחרונה,

זה הסיכוי האחרון להרגיש שוב פעם,

אבל את שברת לי את הלב,

ועכשיו אני לא יכול להרגיש כלום.."

הזיכרון של מאריסיו,הפצעים שהוא השאיר בה עדין לא הגלידו,ויתכן,

שלא יגלידו לעולם אם לא תיתן הזדמנות שנייה ללב שלה.

גונסלו היה ההעתק של מאריסיו-הוא היה נאה,מושך,מאתגר ואף פעם לא נקשר לבחורה אחת.

"שאהבתי אותך זה היה כ"כ לא אמיתי,

אני אפילו לא מצליח לשכנע את עצמי,

כשאני מדבר זה הקול של מישהו אחר.."

היא יצאה מהחדר,

כנראה שהיא לא היחידה שלא הצליחה להירדם,כי ויקי יצאה אחריה.

מרסלה-ניסה לישון,לעצום עיניים ולחלום אך לא הצליחה,

המחשבות על הכסף שהייתה צריכה לגייס ללימודים הטריד אותה.

"זה גורם לי לדמוע,

אני מנסה להתאפק אבל זה

כואב יותר מדיי

אני מנסה לסלוח אבל זה

לא מספיק כדי להרגיש טוב.."

ויקי,היא יצאה מהחדר ובזהירות רבה היא נכנסה לחדרם של הבנים,לחדרו של חוליאן.

הוא ישן במיטתו,במיטה האמצעית,הוא היה כל כך שלו,כל כך רגוע ושונה משאר הימים.

הוא נראה כל כך עדין,פגיע ושברירי כשעיניו היו סגורות-הרוך נשפך מפניו בכל פעם שחיוך התחמק לו מבין השפתיים.

חולצתו הייתה שרועה על הרצפה,חזהו היה חשוף ומלא בשרירים וריבועים-הוא היה פשוט מושלם.

היא התקרבה אליו,השתדלה לא להרעיש,היא ליטפה את פניו ונשקה לשפתיו נשיקה חטופה.

"אני אוהבת אותו אותך,חוליאן,ואני יודעת שאיפשהו בתוכך אי פעם מתישהו..תאהב אותי בחזרה".

היא אמרה,לוחשת באוזניו.

ויקי,לא הבינה איך בחור כה יפה,חכם וצעיר אינו מוכן לאהבה,לא רוצה באהבה-זה היה פשוט לא נתפס.

היא חייכה חיוך קל,נכנסה לתוך מיטתו והניחה את ראשה על חזהו,

היא הרגישה את קצב פעימות ליבו ונרדמה.

"את לא יכולה לנגן על מיתרים קרועים,

את לא יכולה להרגיש דבר,

זה הלב שלך שלא רוצה להרגיש,

אני לא יכול לספר לך משהו שהוא לא אמיתי..

האמת כואבת אבל

השקרים גרועים יותר,

איך אני יכול לתת יותר,

כשאני אוהב אותך קצת פחות מבעבר?.."

היא ישבה על המדרגות,דמעות מלחות זלגו ממורד לחייה,

היא כל כך מתגעגעת אליו,לחום שלו,לחיוך שלו שהיה מרגיע אותה בלילות החשוכים.

זה לא יכול להיות שהוא יותר בקשר עם קטלינה מאשר איתה-המחשבה הזאת צמררה אותה.

"מה בחורה יפה כמוך עושה כאן בשעה כזאת?".שאל גונסלו,כשהתקרב אליה.

"סתם,לא מצליחה להירדם".אמרה קמילה בחיוך,כשמחה את דמעותיה.

"לא,לא,לא את בכית".הוא אמר,כשתיישב לידה וליטף את פנייה ומחאה את שארית דמעתה.

הוא באמת היה כובש-הדרך שהוא פנה אליה,הדרך שבה הוא הביט בה וברוך שהפגין הוא פשוט הקסים אותה.

"חח כן קצת".אמרה בצחקוק.

"אתה תמיד כזה?".שאלה,כשהביטה בו מחייכת.

"חח איך כזה?".שאל לא מבין.

"כזה..פלרטטן,כובש.."

"חח את תאמיני לי אם אני יגיד לך שאני אפילו לא מנסה להיות כזה וזה יוצא לבד?".הוא שאל והיא חייכה לשלילה.

"יש לך חיוך יפיפייה".אמרה קמי,כשליטפה את פניו ושרטטה את שפתיו והוא,הוא חייך.

קמילה-הייתה בדיוק כמו כולן,היא לא הייתה אדישה כלפי גונסלו,וגונסלו לא היה אדיש כלפיה.

גונסלו-היה בחור נאה,מושך ומאוד ממגנט,היא התקרבה אליו,כאילו שהמבט שלו משך אותה אליו,

היא התקרבה אליו עוד ועוד עד ששפתיה נגעו בשפתיו.

הוא אחז בצדדי פניה,תפס בשערה ונישק אותה במלוא התשוקה נשיקה סוחפת וגדולה,נשיקה כזאת

שגורמת לאדמה מתחתך לרעוד ולליבה להלום מרוב התרגשות.

אגב-זה קורה לכל בחורה שמתמזל מזלה לנשק בחור מסוגו-הן פשוט נופלות לרשת שלו,

והוא?

הוא לא חשב,הוא לא הפעיל שיכול דעת,שבמהלך כה פעוט הוא יכול לגרום לה לסבל,יכול לגרום לה לבכות,

והכי גרוע שבאותו הרגע קטלינה יכולה לעבור ולראות אותם ואז סיכויים שלו איתה ישאפו מתחת לאפס.

הם התנתקו זה מזה,מבוכה השתלטה עליהם,הוא מאוד בלבל אותה.

"אני..אני מצטערת".אמרה קמילה,חסרת מילים,מבולבלת ובעיקר המומה מימה שקרה הרגע.

היא קמה ממקומה ונעלמה בן רגע כאילו שלא הייתה שם מעולם,לפני שגונסלו הספיק בכלל להשכיל מילה.

"בנוות".הוא אמר נאנח בעייפות,כשקם ממקומו.היא עמדה במסדרון והוא הבחין בה.

"לא..לא ידעתי..שאת כאן".אמר גונסלו,הוא התחיל להילחץ ולגמגם.

"גמאני לא".אמרה במבט קר ורציני.

"כמ..ה..זמן את כאן?".שאל בחיוך מובך,כשהוא מגרד את ראשו בתמימות.

"מספיק זמן בשביל לראות את הצרפתייה שדפקה לקמילה".אמרה בחיוך.

"אני שומע סוג של קנאה בקול שלך?"

"אתה לא שומע שום בסוג קול שלי".אמרה,חד משמעית.

למרות שהיא לא הראתה את זה והוא לא הבחין בכך,מאוד הפריע לה הנשיקה של קמילה עם גונסלו.

"אני לא מאמין לך!".אמר כועס,כשתפס במותניה והצמיד אותה קרוב אליו.

"דיי תפסיק לשחק או.קיי?!המשחק הזה לא הולך לך".אמרה מנסה להשתחרר.

"את בכוח מנסה לשגע אותי?".שאל לא מבין.

"לשגע אותך?בינתיים זה אתה שמשגע כאן את כולן".אמרה בציניות.

"כנראה של את כולן".הוא אמר ותפס בידיה בחוזקה.

"מאיזה חומר את קרוצה אלוהים..איך אני יכול להגיע אליך?".

"אני בטוחה שלא מהחומרים שאת ק-ו-ר-צ-ת ואל תחלום ביני לבניך בחיים זה לא יקרה".אמרה קטלינה כועסת,

כשהשתחררה בכוח מאחיזת יד והתרחקה מעט.

"חח את מקנאה זה מה שזה".אמר בחיוך דבילי.

"חח אם זה מה שגורם לך להרגיש יותר טוב עם עצמך אז בבקשה..אבל בשבילי אתה תמיד תישאר אידיוט מוחלט!ואל תשלה את עצמך חמוד..אני לא מחפשת ילד,אני מחפשת גבר,אחד שיש לו ביצים למשהו רציני,אחד שיודע

מה הוא רוצה מהחיים שלו,אחד שיודע להחזיק אישה לצידו ולא,ולא פושטק חסר ניסוי כמוך".אמרה קטה.

גונסלו,היה המום,המילים שלה היו כל כך חזקות בעל עוצמה ומשקל רב,שגרמו לו לבלוע את רוקו ולהרכין את ראשו במבוכה,כי כל מילה שלה הייתה נכונה,כי הוא הילד והיא הייתה גדולה עליו.

הוא לא יכל עליה,הוא לא יכל להתמודד איתה ועם הסירוב שלה-גונסלו לא הכיר את המושג "לא" אף אחת אף פעם לא סירבה לו ,

כולן נפלו לרגליו בלי מאמץ ולראשונה בחיי הוא פוגש מישהי עם ביצים שלא מפחדת לומר את האמת בפנים.

הוא הביט בה בחיוך והתקרב.

הוא אחז במותניה בחוזקה ולא הרפה,הוא יכל להרגיש את הלחץ ששרר בתוכה ואת פעימות ליבה.

הוא ליטף את פניה,למרות שהיא ניסתה להתנגד למגע שלו,הוא התקרב שוב ונישק אותה במלוא התשוקה.

מתי הוא יבין?שבכוח הוא לא ישיג איתה דבר,אה?

הוא נישק אותה והיא בתגובה נשכה את שפתיו והדפה אותו מימנה בחוזקה-הוא היה המום,חסר מילים.

"מה קרה השתתקת פתאום?תולעת בלעה לך את הלשון או מה?".

"אחד מאיתנו יצטרך לוותר,קטה,וזה לא יהיה אני!אני ילד,שאוהב את החיים,שיודע ליהנות מכל רגע,לעומתך,

שאת 'בוגרת ' כמו שאת אומרת,שמתנהגת כמו אישה בת 60 מרירה,חומצה ומלוחה..תשחררי קצת".

"יש מספיק פרחות בשביל שתהיה עוד אחת!".אמרה בחיוך עוקצני.

"אי אפשר איתך פשוט אי אפשר!".אמר כועס.

"מעולה..אני אישה בת 60 ואת גבר חסר יכולת אז זה לא הולך!"

"דיי אין לי כוח אליך..אני הולך לישון".הוא אמר מיואש.הוא הביט בה מבט אחרון והלך.

רק לאחר שהוא הלך היה אפשר להבחין בדמעות שזלגו ממורד לחייה,דמעות מלוחות של כאב.

המילים שלו הכאיבו לה,פצעו אותה,הכוחניות שלו פגעה בגאוותה.

היא לא בכתה בגלל שראתה אותו מתנשק עם בחורה אחרת,היא בכתה בגלל שכל מה שהוא אמר היה נכון,

היא הרגישה כמו אישה בת 60 חמוצה,מרירה ומלוחה,שמונעת מעצמה את הזכות לאהבה.

"את לא יכולה להרגיש דבר,כשהלב שלך לא רוצה להרגיש "

מקווה אהבתם ומחכה לתגובות,

אגב יש לך הצעות לדמות של מאריסיו?

אוהבתת ברושש

בבננות תודה לכולן על תגובות אוהבת אתכןןן המון המוןןן,סורי

שלא היה פרק כמה ימים..מבטיחה לפצות (-;

פרק חדשדשדששש מקווה שתאהבו ומחכה לתגובות-נגן שיר הרקע למעלה-מומלץ(אחד השירים האהובים עליי).

תהנווו

Capitulo 5 Alejate de mi

תתרחקי ממני ותעשי זאת מהר לפני שאשקר לך,

השמיים שלך נהפכים לאפורים,

אני כבר הולך מתחת לסערה,

תתרחקי ממני,תברחי שכך לא אוכל לראות אותך,

תביני שגם אם אני מבקש שתלכי,אני לא רוצה לאבד אותך.

"מרסלה,המורה מחכה לך למטה".אמרה קטלינה וויקי,שנכנסו לחדר האמבטיה ונשארו המומות.

הם התרחקו זה מזה במבוכה.

"אוקי..מה הולך פה?".שאלה ויקטוריה לחוצה.

"לא הולך פה כלום".אמרה מרסלה עצבנית,כשיצאה מהמקלחת והוא אחריה.

"טוב,לא מעניין אותי מה קרה פה..צריך לחשוב על דרך מקורית להוציא אותך מפה".אמרה קטלינה.

"קח שלא תתקרר".אמרה ויקי וזרקה לו מגבת.

"מה עושים?אסור שיראו אותו פה אחרת ארבעתנו לא נצא לטיול".אמרה מרסלה.

"אני יחכה עד שהיא תצא וזהו".אמר רודריגו.

"חח רואים שאתה לא מכיר תמורה כי היא יכולה להישאר פה עד הערב".צחקקה ויקטוריה.

"טוב,אז מה התוכנית?".שאל לא מבין.

"טוב,אין בררה תצטרך להתחפש".אמרה מרסלה בחיוך.

"חח ממש אני רץ".אמר רודריגו בגיחוך.

"ולי יש את התחפושת המושלמת בשבילך".אמרה קטלינה מחייכת.

"אני ילך להביא אותה".אמרה ויקטוריה נרגשת,כשיצאה מהחדר.

"אתן לא רציניות,נכון?".שאל מפוחד.

"אין לך בררה,רודריגו,ומרסלה קדימה להתלבש כי המורה עוד תתייבש למטה".אמרה קטלינה.

"תודה,אמיגה,אני חייבת לך".אמרה מרסלה ויצאה מהחדר וויקי נכנסה עם השקית.

"אתה מוכן?".שאלה ויקי בחיוך.

"תקשיבו,אני יודע שאתן לא מתות עליי אבל עד פה".אמר כשהתרחק מהן.

"נוו אל תהיה שפן,קדימה!".

"מרסלה,את הולכת לשלם על זה ובגדול!".הוא אמר והן צחקו.

לאחר חצי שעה,רודריגו,היה לבוש בחצאית מינית לבנה,גרביונים שחורים,גופייה צמודה ועליונית ארוכה.

על הראש שמו לו פאה תלתלים בלונדינית,נעלו לו נעלי עקב ולבסוף איפרו אותו.

"חח אתה מוכן?".שאלו הבנות בצחקוק.

"לא".אמר בפרצוף חמוץ.

"יאללה זה עכשיו או לעולם לא".אמרה ויקטוריה.

"לא,לא,לא,לא".אמר רודריגו כשהחזיק תעצמו במקלחון,לא מוכן לצאת מהחדר.

"נוו אל תהיה ילד..קדימה".אמרה קטלינה,שניסתה למשוך אותו החוצה.

האור כבר לא מספיק,

את לא רוצה ללכת על הכאב,יחפה,

מלאך שומר עליך..

ושם את האמת בפי בשביל להראות לך את היציאה.

"מרסלה,את יודעת שאני מעריכה אותך מאוד ושאת תלמידה מצטיינת אבל.."

"אבל מה?".שאלה מרסלה לא מבינה.

"את לא תוכלי להישאר בקולג' אם לא תשלמי על שכר הלימוד שלך כבר מזה כמה חודשים".אמרה המורה.

"אני מבטיחה שאני ישלם אבל אני צריכה עוד קצת זמן בשביל לאסוף את כל הכסף".אמרה.

"היי המורה".אמרו הבנות כשנפנפו לה,כשירדו מהמדרגות.

"היי בנות ומי זו?".שאלה כשהביטה על הבחורה המתולתלת.

"זאת גבי היא קצת ביישנית אז אנחנו הולכת".אמרה ויקטוריה.

"גבי?".שאלה המורה לא מבינה.

"טוב..לא משנה,בנות,לכו ותיהנו.בקיצור מרסלה את לא תוכלי לצאת לטיול אם לא תשלמי חלק מהסכום".אמרה המורה.

"לא,לא את לא יכולה לעשות לי את זה..חכי כל כך לטיול הזה עם החברים שלי".אמרה מאוכזבת.

"אני מצטערת אבל יש לך עוד חודש וחצי בשביל לשלם על הלימודים או שתצטרכי לעבור מפה".אמרה המורה.

תתרחקי ממני,אהובה,

אני יודע שיש לך עוד זמן,

אני לא מי שבאמת נראה,

וסליחה שאני לא מי שאת חושבת שאני,

אני לא נפלתי מהשמיים,

אם את עדין לא מאמינה,אהובה,

ואת רוצה לקחת את הסיכון,

את תראי שאני באמת טוב בלבגוד וגרום לסבל..

למי שאני הכי אוהב,

למי שאני הכי אוהב.."

לאחר כמה דקות,רודריגו והבנות נכנסו לחדרם של הבנים:

"חח מה זה אמור להיות?".שאל חוליאן שהתפוצץ מצחוק יחד עם כל הבנים.

"יאללה תשתקו,זה לא מצחיק בכלל".אמר כשזרק את הפאה על הרצפה בעצבים.

"הלו היי אל תהרוס לנו את גבי".אמרה קטלינה מצחקקת.

"כן אל תהרוס עבדנו קשה עליה".אמרה ויקי מגחכת.

"אפשר להבין למה את מחופש לבחורה?".שאל גונסלו לא מבין.

"חח תקשיב לא ידעתי שיש לך את הסטיות האלה מהצד".אמר אנטוניו נחנק מצוחק.

"אני יהרוג את שלושתכם אם לא תפסיקו לצחוק".אמר כועס כשהוריד את הגופייה.

"אתן מוכנות להסביר מה קרה?".שאל גונסלו,כשפנה לבנות.

"אנחנו האחרונות שיודעות פה משהו".אמרה ויקי בחיוך.

"טוב,אני חושבת שהמשימה שלנו נגמרה כאן".אמרה קטלינה,כשבאה לצאת מהחדר.

היא פתחה את הדלת והמנהל היה בדרכו לחדר.

"שיט,המנהל עומד להיכנס לחדר".אמרה קטלינה לחוצה.

"חבל מאוד שאין לי תחפושות של גברים".אמר רודריגו בציניות.

"מה עושים?".שאל חוליאן לחוץ.

"אחת לארון ואחת למקלחת".אמר רודריגו.

"ממש לא".אמרה קטלינה עקשנית.

הצעדים של המנהל רק התגברו.

"אין זמן יאללה".אמר גונסלו,כשתפס במותניה של קטלינה ונכנס איתה יחד לארון הבגדים.

"לא,לא,לא אני רק היום עשיתי פן".אמרה ויקטוריה מתלוננת.

"אני בעצמי יעשה לך פן חדש רק בואי".הוא אמר ומשך אותו למעלה למקלחות.

הם נכנסו לתוך המקלחון וחוליאן פתח את המים.

"חוליאן את אהרוג אותך".אמרה צועקת כשהיא מתה מקור.

"שש..תשתקי".הוא אמר כשתפס אותה במותניה.

המנהל נכנס לחדרß רודריגו עדין היה מחופש לאישה:

המנהל:האדון סוארס?מדוע אתה לבוש בצורה הזאת?

רודריגו:מה זה?אה אנחנו מארגנים מסיבת תחפושות בטיול אז חשבתי על משהו מקורי.אמר בחיוך מובך.

המנהל:בהחלט זה משהו מאוד מקורי..אני מקווה שלא הצטרך להדאיג את ראש העיר.

רודריגו:לא,לא,לא אין צורך להדאיג אותו.

בינתיים בתוך הארון:

"אני נחנקת,גונסלו,אני לא מסוגלת לנשום!".אמרה לחוצה.

"לא..אל תגידי לי שאת קלאוסטרופובית?!".אמר לחוץ בעצמו.

"כן..תוציא אותי מפה,תוציא אותי..".אמרה חנוקה,כשהכתה בחזהו.

"שש..תביטי בי ותרגיעי כי את לא לבד..את איתי".הוא אמר וליטף את פנייה.

"תעשה משהווו".אמרה כועסת.

"אני יודעת שביקשת אבל הפעם אין לי בררה".הוא אמר בחיוך,הוא ליטף את פנייה ונישק אותה נשיקה ארוכה וממושכת.

בינתיים למעלה:

ויקטוריה:אני יודעת שאתה לא אוהב אותי ושאנחנו ביחד רק בכאילו אבל..

חוליאן:שום אבל,ויקי,כבר הסברתי לך מצוין שהמצב הזה לא ישתנה.

ויקטוריה:אני יודעת,אבל אני לא יכולה להימנע מי זה.אמרה בדמעות.אני נושאת אותך בליבי,בחלומות שלי.

חוליאן:כנראה שעדיף שנסיים את הפרסה הזאת לפני שיהיה מאוחר.

ויקטוריה:למה אתה מתעקש לא להתאהב,אה?שאלה פגועה.

חוליאן:כי טוב לי ככה,כי אני לא רוצה את זה.

ויקטוריה:לי יש הרגשה שאתה סתם מפחד,מתחמק ממני כי אתה יודע שאיתי זה יכול לקרות.

ויקטוריה:אני לא א-ו-ה-ב אותך,תקלטי כבר!צעק.

בחזרה למטה,אצל רודריגו ואנטוניו:

המנהל:מה היה הרעש הזה?שאל,כשהתקרב למדרגות.

רודריגו:זה?זה חוליאן המתוסכל שבמקלחת..בחורות,אתה יודע?אמר מחגך.

המנהל:יש שם בחורות?שאל המנהל מבוהל.

אנטוניו:חח לא,לא הוא התכוון שיש לחוליאן בעיות עם הבחורות.

המנהל:אני מחפש את רודריגס?שמעתי שהוא ניפצע.

 רודריגו:כן,מישהו ניסה לפגוע קטלינה והוא הגן עליה.

המנהל:ומה הוא עשה בחדרה של הצעירה?

רודריגו:הוא שמע אותה צועקת ונכנס.

המנהל:אוקי,אוקי אני מקווה שזה רק זה..ואיפה הוא?

רודריגו:הוא,הוא,הוא..

אנטוניו:הוא הלך לאחות שתחליף לא את התחבושת שיצא מהמקום.

המנהל:תגידו לו שאני מחכה לו בחדר שלי.

רודריגו:כן המנהל.

המנהל:וסוארס..תעשה תלבש משהו צנוע ומכובד למקום הזה.

המנהל יצא מהחדר.

אנטוניו:חח אפשר להגיד שהוא אהב את התחפושת שלך.

רודריגו:שתוק!!יאללה צאו כבר.צעק כועס.

חוליאן וויקי ירדו מהמדרגות וגונסלו וקטלינה יצאו מהארון:

ויקטוריה:נלך,קטה?שאלה בעצב,כשהייתה עטופה במגבת גדולה.

קטלינה:כן אבל לפני זה נראה לי שזה מגיע לו.היא אמרה,כשהסתובבה לגונסלו וסטרה לו.

ויקטוריה:כן גמאני חושבת שזה מגיע לו.אמרה וסטרה גם היא לחוליאן.

" תתרחקי ממני,

את יודעת טוב שאני לא ראוי לך,

הייתי רוצה להתחרט,להיות מי שאני ולא לומר לך את זה,

תתרחקי ממני,תברחי,

שכך לא אוכל לראות אותך,

תביני  שגם אם אני מבקש שתלכי ,

אני לא רוצה לא לאבד אותך.."