פתחתי צום
מ16:00 בצהרים.
אחרי שהחלטתי לאכול ארוחת בוקר עשירה בנוטלה (WTF)
קיצר זה יגמר מחר ב18:00. בגלל הארוחת חג הזאת.
הקאתי דיי הרבה השבוע.
כשבחיים לא הייתי עם מיה. רק אנה. אני מעדיפה את אנה. היא נותנת לי תחושת ריקנות אמיתית. יותר חזקה ממיה, אבל לפעמים צריך את שתיהן, כשאני עושה שגיאות
מיום שני אני מתחילת בדיאטת הABC (אין לי כוח לפרט את כולה, זה ממש ארוך )
קיצר המון שקרים הולכים לפקוד אותי מעכשיו בצבא.
"למה את לא אוכלת? " "את לא באה לחדר אוכל ? " "בישלנו אחלה אוכל, תטעמי"
כוס עמק! כמה שקרים. מקווה שאלוהים יסלח לי על זה ;)
אנה תשאר שלי לעד. ואף אחד לא ידע על זה
אני אמורה ללכת לפסיכולוג בקרוב. בעקבות האובדנות שלי. חשבתי וחשבתי ואני לא אספר לו על אנה
הוא פשוט לא יבין, הוא באמת לא יבין (גם גבר וגם לא היה בסיטואציה הזו :O )
מקווה שהולך לכן טוב
באלי כבר להגיע למחר !! לכאב ראש, לריקנות האמיתית. מתה על זה.
ד"א. לכל מי שצמה - תשתו מלא מלא מלא מים (בצורה מוגזמת, נניח 4 ליטר ותה צמחים וכאלו) זה דיי עובד בתור חומר משלשל, רק בריא יותר או משו כזה.....
____________________________________________________
ובאלי לשתף אותכן במשהו שכתבתי. מה דעתכן ? :O
"יש רגעים בחיים בהם העצב שוטף את העיניים
וכל מה שנשאר זה השקט.
שקט שמציף את הגוף
וחודר לעומקים הכי גבוהים של הנפש
מספרים שמפה אפשר רק לעלות
ובאותן השניות המדרגות למטה קוראות לי לבוא
להמשיך איתן
כי יש בור שמחכה לי
תחתית ששואבת את כל מי שרק ירצה.
ובשניות אחרות אני בוהה בהם.
חייהם נראים לי מפתים
שילוב של שתיקות וטיפשות
לא לחשוב יותר מדי אמרו לי פעם.
שהראש יכאב מדברים קשים
מתמטיקה מסובכת
לא לדבר על הבלי העולם.
בעוד רגע היא תשאל אותי שוב
והפעם החיוך ירד משפתיה.
זה כבר מעצבן אותה, כך היא תגיד
ואני אמשיך בשלי.
כי כרגע אין אף אחד שמעניין אותי
או
שיכול לגעת בי.
ואולי זה לא בכוונה
אבל השיר שלנו מתנגן ברקע שוב
והלואי שהייתי נותנת לו הזדמנות.
או נותנת לעצמי לפחות. לפחות לגעת בו שוב.
שלמות
ככה הרגשתי שהייתי בתוכו.
שני אנשים שהתשוקה ביניהם הורסת את החדר
והם נהנים. אוהבים. מקבלים.
כל פעם כאילו זו הפעם הראשונה.
כשעיני העצב ילכו ממני
ויחפשו אחר האושר, אני אדע לאן לפנות
בנתיים הכאב ממשיך והבדידות איתו
______
סורי על החפירה
...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: